מדי פעם, כששואלים אותי בת כמה אני - אני עונה שאני בת עשרים
זה כמעט נכון, עוד מעט, אבל נחמד לי לגלגל את המספר הזה על הלשון
ותמונות מהזמן האחרון אל מול שנות התיכון מראות חד משמעית:
התבגרתי;
המבט רך יותר, ויש פחות מה להוכיח לסביבה, לעצמי..
אני חושבת שאני מחבבת את התהליך הזה.
זה קצת הצבא, קצת המציאות, והרבה הוא..
אז אני תכף בת עשרים.
החלטתי לפנק את עצמי לכבוד היומולדת ופתחתי במסע "השמדת חסכונות של טרום-הצבא"
בגדים בגדים בגדים (בגדים זה כל כך כיף. פתאום יש מלא בלוגי אופנה בכל מקום ואני ממש נהנית לקרוא.)
הופעות, בילוים, וכל שאר הדברים שעושים לי טוב בנשמה
אפילו קניתי מצלמה חדשה ויפה (הלוואי ויכלתי לפרסם כאן תמונות, היא מוצלחת ממש)
לנושא אחר, בוער לא פחות:
המחזור שלי..
אתמול חברה סיפרה לי שהיא במחזור, ואיזה באסה, כי עד שחבר שלה בחופש מהצבא אחרי 21...
ואני, אני התחלתי לבכות.
לא יודעת מה קורה עם המחזור שלי ולא יודעת מה זה אומר עלי!!!
נמאס לי מזה כבר. ועכשיו אי אפשר להאשים את המשקל שלי (46.5, ותודה לפסח ולחיבה העזה שלי לבירה)
והיא חיבקה אותי ואמרה לי לקבוע תור לרופא נשים (בצבא, איכס)
אני כל כך מקווה שזה יסתדר. אני אהיה כל כך מדוכאת אם אני לא אוכל ללדת פעם.
ואני לא יכולה שלא לתהות: הכל באשמתי?
ואם כבר 46.5 - אז שוב דיאטה. קילו וחצי עלו בפסח ובתקופת הבילויים (האדירה! לא מתחרטת על שניה)
החלטתי לחזור לכתוב הכל, כי כל הבעיה היא השכחה שלי, היד שנשלחת לשוקולד ל"רק-קוביה" שבכלל לא סופרים
ליום הלא סדיר, לטיולים, למסעדות, לארוחות המשפחתיות, לטעימות בבישולים
להעדר הספורט..
נקווה שיצליח.
ולמה שלא? הצלחתי בעבר (אם כי ההגזמה בירידה הייתה חצי כישלון וחצי הצלחה)
ולסיום, תודה לYeah yeah yeahs על האלבום המצויין It's a blitz! שהנעים לי את החופש עד מאד
מעולה מעולה מעולה מעולה!
תנסו את זה בבית!
אוהבת 3>.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
