מאורעות בחיי יוז’’י
לקח לי 22 שנה להתרגל לשם כמו יוז'י. ועוד 6 לכתוב על זה. אז על זה הבלוג. +איך כדאי לשנות את העולם. ולמה טוויקס יותר טוב ממארס. כי הוא פי אלף. במיוחד אחרי נשנוש מלוח. ואחרי זה אולי קולה. ועוד מלוח. ועוד טוויקס. או טעמי. גם טוב. |
| 2/2007
יאללה גם כן אתה ( גם אני אדבר על אהבה. זיבי עליכם)
הרבה משה אריה פרידמן הביא צרפתחת לאמדניג'אד. בסין מוכרים ספרי הדרכה כיצד להתעשר כמו יהודים. ומול כל זה הדבר שהרבה יותר מעניין זה "למה היא לא מתקשרת? אמרה שתתקשר והשארתי לה הודעה וגם סמס אחד. מצחיק והכל". ואין פה ביקורת. המצב הוא כזה.
המצב הוא כזה שלפני שנתיים נפרדתי מחברה שהיינו יחד שנתיים. אני יזמתי הפרידה. מאוד מרוצה ממנה. יודע שהיה צריך להיות ככה. אז למה אני מוצא את עצמי בשירותים של מקס ברנר חושב על להשתכר (כי כשאני משתכר יש לי תירוץ לעשות כל מה שאני לא מעז כשפיכח. לפעמים אפילו מתכנן להשתכר בשביל לעשות דברים של "אני לא מאמין איזה שיכור הייתי". כמו במקרה הזה. או כשאני רוקד),להתקשר אליה מהטלפון של הבית, כי זה מספר שהיא לא מכירה, לשנות קצת את הקול ולבדוק מה שלומה. אה, כן. הסיבה לזה היא שלפני כמה ימים המספר שלה נלחץ לי בטעות בטלפון וראיתי בבוקר שהתקשר וייתכן שהיא אפילו ענתה. אז בגלל זה. אחלה צידוק.זה בערך כמו להצדיק יציאה למלחמה בהולנד כי נגמר לי החמאה לקוראסון.
אני מאוד בעד עשייה. זה נשמע מפגר. מה שאני אומר זה, שאני מעריץ פעילים. אנשים שמשהו בוער להם והם לא מזניחים אותו. לכולנו יש משהו שחשוב לנו ואנחנו מקסימום כותבים על זה שירשור. אבל יש אנשים שמקדישים מעצמם. זה מה שמבדיל עושים אמיתיים, משני עולם, מהשאר. ההקדשה העצמית. אורי אבנרי, ולא משנה אם אתם מסכימים איתו או לא, הלך והפגין עם פלסטינאים. התבצר. הוא היה צריך לנטוש את טרדות היום יום לתקופה כדי לעשות את זה. אני מאוד רוצה להיות כזה. לא להשתמש בתירוצים של מתי-אני-אעשה- את-זה- הרי- יש-לי-לימודים-עבודה-וחשבונות-חשמל. להשקיע מעצמי ממש בעשייה. וזה לא יסתור את החיים. אני מבלה כה הרבה זמן מול המחשב שזה לא ממש משנה.
ועם כל זה, אני בטוח שאורי אבנרי הרגיש הכי חרא כשחברה שלו עזבה אותו. גם אם הוא כבר יודע שזה יעבור ושיהיו אחרות. יש משהו בכאב לב הזה ששובר יותר מאשר סבלם של אלפי פלסטינאים. אולי זה יותר יטריד אותו, אבל גם יעורר לעשייה. אבל שברון לב מוחק אותך לכדי כדור מצונף ברמה שאף הפגנה לא תוכל לסדר.
כשאדם ממש מדוכא, קשה לו לדבר על מה עובר עליו, אתה יודע שזה פרידה. אני לא מדבר על אנשים שסובלים מטרשת נפוצה, ששברון לב הוא משני לכאב שלהם, אבל גם הם, אני בטוח, לא רוצים פרידה. וזה לא רק הרגע של השברון לב. זה כל מה שאחריו. זה התהיות והשאלות והחוסר כוח הזה פשוט להמתין שהזמן יעבור עד שתוכל להתעורר בבוקר בלי לחשוב עליה.
וגם אחרי שנתיים עוד יש סיכוי שיהיו לך מחשבות לא ברורות לגביה. יש סיכוי, אלק. יש הרי כמה אמיתות שקבועות בנושא הזה. בחורה שהייתה איתי, ולא משנה למה ואיך נפרדנו וכמה זמן עבר, אם היא תגיד לי "אני צריכה לדבר איתך" אני מיד אחשוב שהיא מרגישה שוב שהיא רוצה להיות איתי. אם היא רוצה לדבר על בחור זה קודם צריך להיות אני. כי לא יכול להיות שהיא תתגבר עלי. איך יכול להיות שהיא תחשוב שיש עוד מישהו שהיא יכולה להיות איתו. כנ"ל ידידות שלי. תמיד יש מצב. אבל פחות. כי הן לא היו איתי וכבר ידידים, אז הגיוני שלא נהיה יחד. לא מספק, אבל הגיוני.
ובאהבה אף אחד לא יכול ללמד אותך. כמעט כולם עברו את אותם דברים. יש לי ידידה שעשתה שיגועים עם שותף שלה. כי למה לא ואנחנו נהיה בסדר. עד שאחרי זמן מסוים הוא התחיל לצאת עם מישהי. כוס אימא שלו הבן זונה. והוא גם מסריח מהשחי. בסך הכל עבר לה בסדר כי באמת לא הרגישה אליו הרבה. אבל בכתה קצת. יש לי חבר ששוכב עם מישהי על בסיס קבוע. היא מאוהבת בו, הוא יודע שאם היה רוצה חברה אז זאת היא, אבל לא בא לו להתחייב עכשיו. אם זה ימשיך היא יום אחד תראה אותו עם מישהי. והיא תבכה קצת. אולי הרבה. ואז הוא יפסיק. כי כולנו יכולים ללמד כל אחד מה לעשות. אבל אנחנו לא לומדים באמת עד שאנחנו בוכים קצת.
אהבה זה להיט. זה דבר שדוחף אותנו. ויש משהו מבאס באמונה שאנחנו צריכים מישהו כדי להיות שלמים. זה טיפשי. באמת שחשוב לעשות מה שטוב לנו, לצאת לפעולה על הדברים שחשובים לנו, לדעת שאנחנו אנשים שלמים גם בלי עוד אדם. ואז כשהוא מגיע להנות מזה. מהביחד. מהחיבוקים בלילה, מהשיחות , מהרגעים המיוחדים של הביחד שלא משתווים לאף ביחד אחר.
אבל כשזה נגמר, אף אחד שעבר דבר דומה לא יוכל לשנות את הדרך שאנחנו נתנהג. לפי הלב. בזמן הזוגיות עוד אפשר לעזור לנו. אבל אחרי...אני כה שמח שאני לא מתקשר אליה שנתיים אחרי ועושה קול של אינספקטור גאדג'ט. למרות שיש מסיבה בחמישי. יש מצב שאני אהיה שיכור.
למה אני אף פעם לא משתכר כדי ללכת להציל אסיר פוליטי?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
