מאורעות בחיי יוז’’י
לקח לי 22 שנה להתרגל לשם כמו יוז'י. ועוד 6 לכתוב על זה. אז על זה הבלוג. +איך כדאי לשנות את העולם. ולמה טוויקס יותר טוב ממארס. כי הוא פי אלף. במיוחד אחרי נשנוש מלוח. ואחרי זה אולי קולה. ועוד מלוח. ועוד טוויקס. או טעמי. גם טוב. |
| 3/2007
תעשה לי משהו, ככה...יפה.
הייתי היום אצל הספר. כשאתה כותב משהו, אפילו אם זה יומן שאף אחד לא יראה, או בלוג, שאף אחד לא יראה, מקומות מעלים לך מחשבות. שתי מחשבות והנה אתה מוכן לכתוב טור אישי. סייד קשוע, אני.
מישהו פה פעם הסתפר אצל גולדשטיין? או וילנר?
אין מצב. משום מה רק לבני עדות המזרח יש מספרות. ולרוסים. אבל הם בני עדות המזרח של אשכנז. כמו שרומנים זה בני עדות התאילנד של אחיי הלבנבנים. אני גאה לומר שבמוסכנקים זה כבר לא נכון. יש בני עדות אשכנז שהינם בעלי מוסך. יש סיכוי אפילו שההורים שלהם היו משכילים. אבל מנדל הקטן, הוא תמיד התעניין באוטומובילים. והוא פתח מוסך.
לא, זה לא באמת נכון. אנחנו לעולם לא מאמינים שבעל המוסך, או בטוח מי שמטפל לי באוטו, הוא משכיל. כל הידע שלו מסתכם ברכבים. אם יש לו דעה בנושא אחר הוא קרא אותה בעיתון.
אנחנו, בתור סטודנטים במיוחד, ובהמשך כבני אדם עם תואר, צריכים את המחשבה הזו. כי אחרת לא נוכל להצדיק לעצמנו את העובדה שהבנאדם הזה, יודע משהו כל כך יותר טוב מאיתנו ואנחנו, עם כל קורסי הסטטיסטיקה וסוציולוגיה למתקדמים שלנו, לא מבינים כלום. החרייאת הזה, שאין לנו מושג לעולם האם הוא דופק אותנו לחלוטין בתיקונים שלו, חייב להיות דביל ובור ועם הארץ. אנחנו יותר טובים ממנו. וזה מה שמשפר לנו את ההרגשה.
כי אנחנו, רובנו לפחות, באמת די בורים מולו. הייתי אצל המוסכניק השבוע והוא אמר לי שצריך, כנראה להחליף את הממיר קטליטים באוטו. ואני כמובן לא רוצה להיראות מטומטם אז אני חייב למלמל משהו שנשמע מבין. "ודאי. אחרת איך הם יומרו? אם יש בעיה בהמרה של הקטליטים אז הם לא יומרו לחמצן...דלק...אוטו עושה וום וום". באותה מידה הוא יכל להגיד "צריך להחליף לך את הזובי באובי. כל הזיין-אותך-במחיר נדפק. אז אני אשים במקומו כזה-תאכל-אצלי ונקווה שיעבוד".
המקבילה המתוחכמת יותר למוסכניקים היא רופאים. אין לנו מושג איך הגוף שלנו עובד , בדיוק כמו שאין לנו מושג איך האוטו שלנו עובד. אתה הולך לרופא עם כאב ראש, חוזר "נו, מה הוא אמר?" "אמר שזה כנראה תולעת מכרסמת לי את קרום האונה. צריך לקחת שניים מאלה פעמיים ביום". כי מי אני יודע? כואב לי הגב? אולי דלקת. או דיסקוס פרוץ. או שריר. או נקע. או עששת. הכל אפשרי. אני רק יודע שאם יש לי פצע נפוח על השפה זה הרפס. או עששת. לא בטוח.
אבל לרופאים אנחנו, או רק אני, נותנים יותר קרדיט. כי אין מצב שהם ידפקו אותנו במחיר. "הוא אמר לך שזה דלקת ולקח כמה על הביקור? וכמה על הכדורים? דפק אותך אחי. נראה לי יש לך בקושי אלרגיה וגם זה ביוקר. והיית יכול לקחת אקמול ולא פורטה. היה עושה אותו דבר בחצי מחיר".
חוץ מרופאי שיניים. כי הם פרטיים. ואז יש מצב שידפקו אותי. "כן יש לך חור ענק. צריך עקירה וכתר. ואחרי זה נשים לך גשר. ונתלה לך כזה עץ דאודורנט על הענבל".
בגלל זה אמא שלי הולכת לרופאי שיניים ערביים. עליהם אפשר לסמוך. מה גם שהם לא משכילים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
