מאורעות בחיי יוז’’י
לקח לי 22 שנה להתרגל לשם כמו יוז'י. ועוד 6 לכתוב על זה. אז על זה הבלוג. +איך כדאי לשנות את העולם. ולמה טוויקס יותר טוב ממארס. כי הוא פי אלף. במיוחד אחרי נשנוש מלוח. ואחרי זה אולי קולה. ועוד מלוח. ועוד טוויקס. או טעמי. גם טוב. |
| 1/2008
פרידה- בנאלי my ass.
לפני חמישה וחצי שבועות נפרדתי מחברה שלי. אף פעם לא חשבתי שאני אכתוב על דבר כזה בבלוג, אבל כל בוקר אני קם, אכול מבפנים, מתגעגע וכואב ולא יודע ממש איך להתמודד חוץ מלחיות. וזה פאקינג קשה. אז אנסה פה. נראה מ יהיה.
גם ככה אני כמעט כל יום כותב מין יומן. אבל זה לא ממש מספיק. כי בכל פרידה יש לאדם איזה שהוא צורך לדבר על הכאב שלו כל הזמן. גם אם לרוב אין מה לחדש. ואצלי כאדם, מצד שני, יש כל הזמן תחושה שלדבר על זה כל הזמן זה שטות. זה חולשה. עדיף פשוט לחיות.
אבל זו כל הבעיה. אני לא ממש יכול לדבר עם אנשים על הכאב שלי. באופן כללי ועכשיו במיוחד. ופאקינג כואב לי.
אני נפרדתי ממנה. פחות או יותר. אז איך זה שכל כך חרא לי.
כי בחרתי להיות לבד. ומסתבר שלבד זה חרא. ומצד שני, לבד זה מה שהרגשתי שאני צריך. אף פעם לא הייתי ממש לבד. עברתי מחברה לחברה, תמיד חיפשתי זוגיות ודי מהר מצאתי. ותמיד לא היה לי מש טוב. תמיד זה הרגיש לי כאילו אני לא ממש שם. הייתי מחפש מה לא מתאים בבחורה. מבקר אותה על כל התנהגות שנראית לי לא מתאימה ותוהה לעצמי האם אני אמור להיות איתה. אבל אז תמיד הייתי אומר לעצמי "די. זוגיות זה טוב. ויש לך פה משהו טוב, אז אל תהרוס את זה בגלל הצד שלך שמחפש חופש. זוגיות זה יותר טוב מחופש". והייתי ממשיך. אבל משהו בפנים לא היה שלם. וגם הפעם זה קרה. היא שאלה האם אני רואה אותנו יחד. ממש יחד. אחרי שלוש וחצי שנים שהיינו יחד. ולא יכולתי לומר כן. וגררתי את זה. מסתובב במין חוסר שמחה, עד שהיא אמרה די. לא כיף ככה. ונפרדנו.
ועכשיו אני מבין שאני צריך להכיר את עצמי לפני שאוכל באמת להיות בזוגיות.
ואני אולי מתקדם, אבל מפחד. עד לפני כמה ימים שנאתי את רעיון הזוגיות. כאילו זה מה שמציל אתנו. זה הסיבה לחיות. ועכשיו אני גם חושב שאנשים נכנסים לזוגיות בגלל שהלבד הזה הוא חרא. וזה גם מעצבן. אבל אני מרגיש שכנראה ארצה זוגיות בסוף. אמיתי, כנה. שאבין למה אני חושב מה שאני חושב ולא איאבק בזה.אבל לא עכשיו. אני צריך ללמוד. וזה חרא.
אני עובר דירה לתל אביב. לאיזור התחנה הישנה. וזה די מפחיד. ללבד נוסף מימד של לעבור מעיר יפה, לאיזור לא הכי להיט. אז אני מפחד. אז אני כותב. צעד צעד.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
