מאורעות בחיי יוז’’י
לקח לי 22 שנה להתרגל לשם כמו יוז'י. ועוד 6 לכתוב על זה. אז על זה הבלוג. +איך כדאי לשנות את העולם. ולמה טוויקס יותר טוב ממארס. כי הוא פי אלף. במיוחד אחרי נשנוש מלוח. ואחרי זה אולי קולה. ועוד מלוח. ועוד טוויקס. או טעמי. גם טוב. |
| 4/2008
או נמות
אני לא אמן.
אני לא מסתובב עם שרוואלים ושיער שלא נשטף הרבה זמן.
אין לי ביקורות מחוכמות וטענות על כמה הכל יפה בסך הכל.
אני לא אדום עיניים באופן טבעי ואין לי הערכה רבה לכריך של ניסו משדרות נחמני.
כשאני רוקד לא נראה כאילו אני מנהיג שבט בטנזניה שמתכונן לבוא השועלים.
אין לי חתיכות תיל ובובות חלון ראווה זרוקות בסלון.
כי אני לא אמן.
אין לי מכונת תפירה וחמש עשרה סוגי בדים עם נקודות עליהם.
אין לי התחלות של שבע ספרים ושירה לירית שחורזת את המילה כרכום עם כרכום (אותו כתיב, ניקוד שונה).
אני אוכל.
יש לי פלייסטיישן.
אני גם די אוהב נוחות.
אני לא מסתובב בסנדלי טבע.
בכלל בסנדלים. בטח לא למסיבות.
אני אוהב בגדים מגניבים.
אני מסתפר. אצל ספר.
אין לי הערצה לשנות השמונים ולא תלויים לי פוסטרים של גייגר על הקירות.
יש לי קירות ולא גיבוב של תקליטים מתחת למכונת תפירה ומעל הפטיפון עם תקליטים של בכרך.
אני לא אמן.
לפעמים אני מרגיש כל כך לא תל אביבי.
ואני פה רק שלושה חודשים.
אולי בגלל זה.
ואולי בגלל ששכנים שלי מניגריה.
ולא נראה לי שהם אמנים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
