מכתבי המשוגעת הכתומה

נראה לי שאני הולכת בכיוון הנכון, והתחושה הזאת - שהכל הולך כמו שקיוויתי, כמו שרציתי, כמו שאי פעם חלמתי... כל כך מספקת.

התחושה הזאת עולה  לי במחיר יקר של חוסר זמן, ורצינות.

בכדי להגיע לתחושת הסיפוק הזאת, אני מוכרחה להתגבר על העצלנות - שביננו, זה אחד הדברים היותר קשים...

במקום לשבת כל היום בבית ולגרבץ מול המחשב, דבר שהוא כל כך קל,

וכל כך מפתה, אני לוקחת את עצמי בידיים ומשקיעה את כ-ל זמני בשביל מחוייבויות שלי, או דברים שרציתי לעשות ואף פעם לא באמת היה לי כח לעשות.

בכל הזמן הקצר הזה שאני חייה, לא הצלחתי להבין את הדבר הפשוט הזה... עד כמה שהוא ידוע לאלפי אנשים, שיודעים מה הם רוצים מעצמם...

חוסר המעש שהייתי תקועה בו במשך המון המון זמן גרם למוח שלי להתנוון! כמעט ושכחתי איך חושבים בכלל, זה מוזר, כי באמת הייתה תקופה שלא הצלחתי לחשוב על כלום, גם לא עניין אותי לחשוב על משהו, העיקר שאני בבועת ה"כיף" שלי.

עכשיו אני כבר לא עומדת מהצד, כמו רובנו, ומבקרת את כל העולם -

אני יוצאת לשנות, ומבחינתי שינוי מתחיל מדברים קטנים, מאנשים קטנים עם ראש גדול.

זהו, אני מרגישה נהדר.