המוח שלנו הוא דבר נפלא. היכולת שלנו לשלוט בו היא פשוט גאונית. תחשבו שכל המחשבות השליליות שהכנסנו לעצמנו עד היום, היו הופכות לחיוביות, היינו מבינים שכל המחשבות האלו מיותרות ולא מועילות, והופכים את החיים שלנו להרבה יותר טובים. האמת שלנו, שאותה אנו רואים, תוכל להשתנות ברגע שנחליט כך. התת מודע שלנו ימלא אחר הפקודות של המודע, והנה לכם התוצאה - אנו בוחרים איך לחיות את החיים שלנו. אתמול פגשתי איזה בחור ברחוב, שנדבק לי לראסטות וממש ניסה לפתח שיחה... היה מבדר ונחמד, ופתאום הבנתי שאני עומדת באמצע הרחוב, מול אדם שההיכרות היחידה ביננו הייתה הראסטות שלי... משהו פה קצת דפוק אמרתי לעצמי - ובאותו רגע התחלתי לנתח את הבן אדם: שפת גוף, מראה חיצוני, דיבור, תחומי עניין... הכל. מה זה הועיל לי? אני לא ממש יודעת. אבל אני יודעת שלא שפטתי אותו. לא שפטתי אותו כי היו בו חלקים שהזדהתי איתם, חלקים שבהם לא רציתי לפגוע... ואז הצלחתי להינות - לא מהאגו שלי, ולא מאיך הוא מועיל לי... התבוננתי באיש המוזר בסקרנות, והמשכתי להקשיב לו. השיחה הזאת עם אותו אדם שאני אפילו לא זוכרת את שמו, נראית לי קצרה ולא מועילה, אבל שאני חושבת על זה.... היה לי נהדר לראות ולהרגיש איך עברתי שינוי, למדתי להקשיב לאחרים מכל הלב, בלי מקום של שיפוטיות... ומפה אני חוזרת לאותה נקודה שהמוח שלנו מסוגל לעשות שינויים עצומים כשיודעים איך לעשות זאת, והשינויים האלה מוקרנים כלפי חוץ... כך כל הסובב אותי ירגיש אותם. אולי דרך זה העולם שלנו יראה הרבה יותר טוב. ברגע שלא נסתיר את האמת, לא נפחד ממנה, וגם לא נשפוט אותה... נתבונן בה.
לעומת זאת, יש חלקים נסתרים במוח, שעוד לא הצלחתי לפענח, ואולי כדאי להשאיר את זה ככה. לא בהכל אפשר לשלוט... במיוחד כשזה נוגע לרגשות. התת מודע שלי מוציא לי חלומות שפשוט לא נקלטים, וסביר להניח שלכל אחד בחיים היו נקודות בהם הוא שאל את עצמו אם הוא בכלל מכיר את עצמו. החלומות האלה מגיעים מהמקומות הכי מפחידים ולא רצויים, שלא משנה עד כמה אני אגיד לעצמי, הם לא יעלמו - הם איפשהו שם, באחד התאים, ואת המוח אי אפשר למחוק. יש לי נטייה להתאהב באהבה. כן, אני עושה את זה מלא. זו מן אובססיה שאני מפתחת. אני בוחרת לי איזו דמות לאהוב, ואז מתחילה לחשוב על כל הדברים הטובים והמיוחדים שבו... אחרי שאני עושה את זה, אני מכניסה לעצמי רגשות לראש - אם זה קנאה, אהבה, סקרנות... ואז זה ממשיך וממשיך להתפתח לבד, בלי להתאמץ יותר מידי. כמו גידול, זה מתנפח ומתנפח, וגורם לי לדבר על זה יותר. ואז מגיעים החלומות האלה שדיברתי עליהם. חלומות שמראים לי את אותם רגשות, רק בקיצוניות... חלומות שגורמים לי להיות יותר קיצונית, ויותר אובססיבית. לחשוב על זה יותר, לנתח יותר, לדמיין יותר.... אני כל כך שונאת את זה. רגש זה משהו שאי אפשר לשלוט בו ויותר מכך הוא גם מאבד שליטה. ומפה כנראה מגיע הרצון שלנו להיות כל הזמן בשליטה - שלא נחשוף את החולשות שלנו, את הרגש. כי רגש זו חולשה. מסתבר. ואם אנחנו מחפשים חוסר שליטה, אנחנו רק רוצים לעורר רחמים, להראות את החולשות ואולי להתחזק דרך אחרים.
מעניין, אם יכולנו לשלוט בכל חלק במוח שלנו, לפתוח כל זיכרון וחלק רצוי, וכל מידע שקיים, היינו מאושרים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
