הגיגית

חובת הצלה והושטת עזרה

1. (א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.

 (ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לעיין חוק זה: בסעיף זה, "רשויות" - משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.

אני מודה, בזכות webster נחשפתי ל"מחאה הלא אלימה". לא אהבתי את הסגנון, את ההתלהמות ואת האצבעות המאשימות לכל כיוון. לא התייחסתי ופטרתי את הדברים בזלזול של "עוד משוגעת אחת".

חנן מתרגם את ה-cluetrain manifesto וכותב:

הקול האנושי הוא בדרך כלל פתוח, טבעי ולא מתוחבל, בין אם הוא מעביר מידע, חולק דעות ונקודות מבט או מתווכח ומתלוצץ.

האם על בסיס זה ניתן לקחת את כל הדברים כפשוטם? לנקוט עמדה? לנקוט צעדים כנדרש בחוק?

אינני יודע. אנו ניצבים (כבר זמן רב יחסית) בפתחו של עידן שאין לנו הכלים להתמודד איתו בלי לפנות לדיונים של שעת חברה או פעולה בצופים.

אולם דבר אחד נראה לי אמיתי ומטריד עד מאד בדבריה של רפונזל. העובדה שאשה בעלת עבר פסיכיאטרי, הנמצאת עם גבר, פסיכולוג, בסיטואציות כאלה ואחרות היא למעשה משוללת אפשרות להתלונן עליו (בין אם עובדתית פגע בה או לא). התגובה של השוטרת שקיבלה את תלונתה (שנשמעת הגיונית וסבירה בהכירנו את העולם) היא שאין טעם. זה מילה שלה מול מלה שלו היא אובססיבית, חולת נפש והוא בעל מעמד בחברה. לא שווה לה להגיש תלונה כי ממילא עורכי הדין שלו ישחטו אותה על הדוכן.

וזה מטריד. מטריד מאד.

כל שנותר לעשות כרגע הוא להרכין ראש

 http://www.kadisha-tlv.co.il/ShowItem.aspx?levelId=59689&template=17&&ID=391131

דיון ממצה ולא צהוב באפלטון

יומן אירועים מפורט כולל תגובות הבלוגרים אצל faq