יום תחילת הלימודים הוא מבין הימים המרגשים ביותר בשנה.
בכלל יש בסתיו משהו מרגש, תחושה של התחלה חדשה.
ובמיוחד השנה כשהסתו מתחיל ממש עם תחילת ספטמבר.
ביום הזה אני אוהב לשמוע שני שירים.
האחד, אתו כתבה נעמי שמר, בביצוע אולטימטיבי של הגשש החיוור.
השילוב של המילים A+B + 3 בסוגריים צור וצידון וגם ארם נהריים איזה מזל שעוד מעט צוהריים
הוא המיצוי המדוייק של בית הספר עבורי.
שלום כיתה א'
נעמי שמר
דנה נמה
דנה קמה דנה מקפלת את הפיג´מה
אימא אומרת יופי דנה
שלום כיתה א´
דנה נמה
דנה קמה
את הילקוט על הכתפיים היא שמה
ועם תפוח ועם בננה שלום כיתה א´
ואוויר נקי בחוץ כאילו כל הרחוב רחוץ
כאילו כל הרחוב אומר
שלום דנה שלום.
ואימא כבר עומדת שם
כמו יוכבד או מרים
בקנה הסוף הקול אומר
מסע גדול מתחיל היום
כיתה א´ שלום
דנה תלמד על מערכת השמש
ואיך נוצר הכלורופיל שבצמח
ואיך הבריאה כולה חיה ונושמת
שלום כיתה א´
A+B + 3 בסוגריים
צור וצידון וגם ארם נהריים
איזה מזל שעוד מעט צהריים
שלום כיתה א´
וכך אתה עובר איתה
עובר כיתה ועוד כיתה
תיכון ואוניברסיטה
שלום דנה שלום
בתוך ספרי חכמה גדולים
כל הסודות מקופלים
אבל ישנן 3 מילים אשר אותן נלמד היום
כיתה א´ שלום
דנה נמה דנה קמה...
השני, "כל עוד" של יוני רכטר ועלי מוהר, הוא שיר נפלא ומרגש שניצב בפני מכשול אדיר - ביצוע מזעזע וזייפני להחריד. הגיע הזמן שמישהו שיודע לשיר יקליט את השיר ויעשה עמו חסד גדול.
כל עוד
מילים: עלי מוהר
לחן: יוני רכטר
ילד הולך ברחוב
בבוקר בהיר של תשרי
אל בית הספר שוב יוצאים הילדים
גבר הולך אחריו משגיח,
רואה - לא - נראה
ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה
איך עוד שנה פה נפתחת
כמו כל שנה, בסתיו,
איך בן הולך לו לבד ואב בעקבותיו.
גבר רואה בחשאי
איך בנו נכנס לכיתה
גבר עומד כמו ילד שנשאר בחוץ
וכבר שרים שם בפנים שיר של שנה חדשה
הו איך הכל מתחיל פה שוב מהתחלה -
שוב הם שרים על הגשם שוב הם שרים על סתיו ועל הלוח עולות שוב אותיות הכתב
(א.ב.ג.ד.ה.ו.ז.ח.ט.י.כ.ל.מ.נ.ס.ע.פ.צ.ק.ר.ש.ת.)
גבר באמצע הבוקר
גבר בלב חייו על יד גדר של בית ספר
לבדו ניצב
והוא זוכר שאביו פעם הלך אחריו
הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו
אך הילדים עוד שרים שיר על יורה וחצב,
וגם שפתיו של גבר לוחשות עכשיו:
גם אם אלך בגיא צלמוות הן לא אירא,
גם אם אפול פתאום יאמר לבי שירה
כל עוד עולה הבוקר
כל עוד נכתב הלוח
כל עוד הולך לו בן ואב בעקבותיו
כל עוד שרים הילדים על שנה חדשה
כל עוד מתחיל פה שוב מהתחלה
כל עוד הים מתעורר
כל עוד הרוח עולה כל עוד על שחור הלוח תתנוסס מילה
ואולי אני כל-כך אוהב את השירים הללו דווקא כי ניתן לקרוא אותם בקלות מנקודת המבט של אב.
רבות מהתגובות לפוסט הזה של בועז כהן היו הבעות תמהון על כך שאבות מתרגשים ואוהבים עד דמעות, וגם יודעים להביע זאת. במיוחד ברגעים האלה של עוד פרידה, הצבת עוד מרחק בינך ובין בנך או בתך.
והפוסט הזה מדבר על התופעה האקלימית המיוחדת של ראשית ספטמבר - הגעתו של הסתו.
את השיר הבא כתבתי לפני שנים רבות, עוד כשגרתי ברמת-גן וכבכל שנה הוא רלוונטי:
עוד לא - וכבר
הקיץ אינו יוקד עוד כבשבוע שעבר
ובלילה כבר הייתי צריך להתכסות
הילדים כבר אמרו שלום
לכיתה החדשה
ויש עייפות במרפסות
הים כבר יגע שבע השתוללות
מלטף, לא מכה את החולות
אלול כבר הגיע ולאחר קיץ יוקדני
דוקר בחודי חניתות
באות הסליחות
עוד לא ראיתי נחליאלי
אך הרוח, בכל משב,
מבשרת חצב
רמת-גן
1.9.92
רק דבר אחד העיב על שמחת הבוקר. רינו צרור ראיין בתוכנית הבוקר מורה לכיתה א'. "כמה את מרוויחה?" שאל אותה.
"שלוש-אלף" ענתה המורה(!).
התפלצתי במקומי. אין פלא שהיא מרוויחה "שלוש אלף", יש תמיהה גדולה כיצד הגיעה להיות מורה, והלוואי שלא תיפולנה בנותי לכיתתה של מורה המרוויחה "שלוש אלף".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
