חלק ראשון – מבוא וצורת הקונצ'רטו
הקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ולתזמורת מאת צ'יקובסקי
אין אני מתיימר ללמד מוזיקולוגיה, ולו רק בשל העובדה שאיני מבין במוזיקולוגיה דבר.
אני חובב מוזיקה. אוהב להקשיב לה ונהנה ממנה.
אנסה לתת רק קרש זינוק להאזנה ליצירות קלאסיות, בתקווה שזה יעזור למישהו להנות ולהפתח לעולם המרתק של המוזיקה הזו.
איזה יצירות לשמוע – איך בוחרים למה להאזין?
לדעתי ראשית חכמה היא להקשיב לכמה שיותר "קול המוזיקה", בעיקר בשעות הבוקר הרעננות (07:00-11:00). ממילא עדיף להתחיל את היום עם בטהובן ומוצארט במקום עם ליברמן ושלי יחימוביץ'.
קחו עמכם פנקס קטן ובפקק או ברמזור הבאים כתבו את שמות היצירות שאהבתם (כדאי לזכור לפחות את שם המלחין ומספר היצירה, כדי לחפש אחריה באינטרנט או בחנויות).
אחרי מספר ימי הקשבה "בתוליים" תוכלו אולי לסכם לעצמכם מספר דברים:
- איזה מלחינים אהבתם? האם הם משתייכים לתקופה מסויימת (מיד ננסה לערוך קצת סדר בעניין הזה).
- אילו כלי נגינה אהבתם? כלי נשיפה מעץ כמו אבוב, קלרניט, חליל, בסון? פסנתר? כלי קשת? כינור, צ'לו, ויולה? כלי נשיפה ממתכת? קרן, חצוצרה, טרומבון? אם אתם מגלים שיש לכם העדפה לכלי מסויים או קבוצת כלים נסו לחפש קונצ'רטי לכלי זה (יצירות המעמידות את הכלי כסולן מול התזמורת). כאן (תחת כותרת המשנה: קונצ'רטי מפורסמים לכלים שונים) וכאן תוכלו למצוא רשימות של קונצ'רטי (רבים של קונצ'רטו) לפי כלים.
- האם אתם מעדיפים מוזיקה כלית או קולית (שירה)? אני בהתחלה לא יכלתי לשמוע זמרה ולקח לי מספר שנים להבשיל כדי להקשיב ליצירות קוליות. גם היצירות הקוליות מתחלקות לז'אנרים רבים: מוזיקה כנסייתית (מיסות ומזמורים), אופרות, קטעים למקהלה או להרכב מצומצם של זמרים ועוד.
- האם לבכם נוטה אחר תזמורת גדולה או הרכב קאמרי קטן של 3-4-5 כלים.
כמובן שניתן להעדיף יותר מדבר אחד, אבל כדאי לגבש איזה שהם קריטריונים התחלתיים כדי לצאת לדיג-דיסקים ראשוני (אני נוקט לשון נקיה, כמובן שהדיג יכול להתקיים גם בתוכנות שיתוף, אבל אני לא אמרתי את זה). עם הזמן ממשיכים להתפתח, העדפות משתנות ומתחילים להכיר יותר ויותר, אבל כדי לצמצם את המבחר כדאי לדעת מהיכן להתחיל.
אנסה לתת מורה נבוכים ראשוני לסיווג מלחינים לתקופות:
תקופה
מלחינים בולטים
בארוק
מונטורדי, פרסל, ויואלדי, הנדל, יוהאן סבסטיאן באך, קופראן, טלמן
קלאסי
היידן, מוצארט, קארל-פיליפ-עמנואל באך
קלאסי-רונמטי
בטהובן, שוברט
רומנטי
ברהמס, ברליוז, צ'ייקובסקי, שופן, שומאן, ורדי, דבוז'ק, סיבליוס, גריג, מנדלסון, שטראוס (הבן והאב), פורה, מוסורסקי, רימסקי-קורסקוב, וובר, רוסיני
מודרני מוקדם
ברוקנר, מאהלר, הינדמית, דביסי, רוול, פרוקופייב
מודרני מתקדם
ליגטי, בארטוק, שנברג, שוסטקוביץ', סרווינסקי, שניטקה, בולז, ארוו פרט, שטוקהאוזן, אלבן ברג, ווברן
בתור פתיחה בחרתי להציג את הקונצ'רטו מס' 1 ב-סי במול מינור לפסנתר ולתזמורת, אופ' 23 מאת צ'ייקובסקי.
מה אומר בכלל השם הזה?
קונצ'רטו – יצירה מוזיקלית שמעמידה את התזמורת אל מול כלי סולן (במקרים מסויימים שניים או אף שלושה כלים, דבר שנקרא קונצ'רטו כפול או משולש, בהתאמה). העמדה זו של כלי מול תזמורת יוצר דינמיות משחקית מעניינת, מאפשר לחקור נושאים של יחיד מול רבים, ניגוד קולו של הכלי אל מול קולה של התזמורת וכדומה וכן מאפשר לסולן להפגין וירטואוזיות בנגינה בכלי, הנענית ע"י התזמורת.
אני אוהב קונצ'רטי (רבים של קונצ'רטו) כיוון שהם כמעט תמיד מעניינים, מפתיעים, יוצרים ניגודים וצורות של דו-שיח בין הסולן לתזמורת. במיוחד חביבים עלי קונצ'רטי לפסנתר. התזמורת הסימפונית בד"כ אינה מכילה פסנתר כאחד מהכלים והוא עומד במעמד מיוחד ומנוגד לכלל התזמורת בקונצ'רטו.
מס' 1 – כאן הכוונה שזהו הקונצ'רטו לפסנתר הראשון שנכתב ע"י צ'ייקובסקי. אגב, לא תמיד זה נכון, לפעמים יצירה שמסומנת מס' 1 היא לאו דווקא הראשונה מסוג זה שנכתבה ע"י אותו מלחין.
סי במול מינור – זהו הסולם שבו כתובה היצירה. למי שאינו מבין דבר במוזיקולוגיה (כמוני), כדאי לזכור שהסולם מקנה ליצירה במידה רבה את הרוח השורה עליה. מי שאוהב יצירה מסויימת בסולם מסויים, ייתכן שיאהב יצירות אחרות שנכתבו באותו סולם. מעגל הקווינטות יכול לסייע בהבנת הזיקות שבין הסולמות השונים.
הטבלה הבאה יכולה לסייע להבין מה הסולם כאשר הוא כתוב בלועזית (ע"ג תקליטים, באינטרנט וכו'):
דו
C , בצרפתית ut
רה
D
מי
E
פה
F
סול
G
לה
A
סי
B או H
# – דיאז, באנגלית-sharp, בגרמנית סיומת is-dur
b – במול, באנגלית flat, בגרמנית סיומת es-dur
מאז'ור או מינור יצויינו לעתים ע"י הצגת אות התו כאות גדולה (מז'ור) או קטנה (מינור).
אופ' 23 – אופוס 23. היצירה מס' 23 ברשימת יצירות המלחין. יצירותיהם של רוב המלחינים ממוספרות לפי מספרי אופוס, העוקבים אחר תאריך הפרסום (ההוצאה לאור) של תווי היצירה. עם זאת יש מספר מלחינים שיצירותיהם אינן ממוספרות לפי אופוס:
יצירותיו של מוצארט ממוספרות לפי הרשימה שיצר הברון פון קכל, הנקראת רשימת קכל Köchel)) ומסומנת באות K, זוהי רשימה כרונולוגית. היצירה הראשונה היא היצירה הרשומה הראשונה של מוצארט (בגיל חמש) והאחרונה, הרקויאם היא זו שכתב על ערש דווי.
יצירותיו של באך ממוספרות לפי רשימת יצירות באך (רי"ב או BWV). רשימה זו אינה היררכית כי אם נושאית.
יצירות שוברט ממוספרות לפי רשימת דויטש המסומנת באות D (אך, כדי לבלבל, גם לפי מספרי אופוס, שאינם זהים).
נתבונן כעת על עטיפת הדיסק
על העטיפה נמצא את פרטי הביצוע. במקרה של קונצ'רטו הביצוע מורכב משלושה מרכיבים: תזמורת, סולן ומנצח. כדאי מאד לזכור אילו תזמורות/מנצחים/סולנים אהבתם לשמוע. מן הסתם תאהבו גם יצירות אחרות בביצועם.
בצידו האחורי של הדיסק או בדף המידע נמצא את חלוקת היצירה לפרקים.
בקונצרט מנוגנים פרקי היצירה ברצף, עם הפסקות קצרות בין פרק לפרק (חוץ מאשר במקרים בהם, לפי הנחיית המלחין, יש לנגן ברצף ללא הפסקה בין הפרקים). אין מוחאים כפיים בין פרק לפרק אלא רק בסיומה של היצירה כולה.
איך יודעים מתי היצירה נגמרה ומותר למחוא כפיים?
או שיודעים לפי האזנה, זו מיומנות נרכשת. או שעושים שיעורי בית ולומדים כמה פרקים יש ביצירה, או שפוזלים אל היושב לצידכם.
לקונצ'רטו שלנו שלושה פרקים:
1. Allegro non troppo e molto maestoso - Allegro con spirito
2. Andantino semplice - Prestissimo
3. Allegro con fuoco
המילים בשמות הפרקים הו באיטלקית ומציינות את הקצב (tempo) שבו יש לנגן את הפרק ולעתים גם את הגוון השולט בו. בתקופה הרומנטית היו מלחינים שזנחו את האיטלקית וכתבו את שמות הפרקים בשפתם (גרמנית, צ'כית וכד').
המילה אלגרו, שפירושה המילולי הוא "בשמחה" מציינת שהקצב השולט בפרק הוא מהיר יחסית.
אלגרו נון טרופו – פירושו מהיר, אבל לא מדי.
מאסטוזו – באופן מכובד, מלכותי, אצילי.
מולטו מאסטוזו – באופן מאד מכובד, מלכותי, אצילי.
אלגרו קון ספיריטו – בנמרצות
אנדנטה פירושו קצב איטי, אנדנטינו הוא פרק איטי, אך לא מאד.
סמפליצ'ה – בפשטות. כך: אנדנטינו סמפליצ'ה – פרק פשוט, לא מאד איטי.
פרסטו פירושו מהיר. פרסטיסימו – מהיר מאד.
אלגרו קון פוקו, הוא, מילולית "עם אש". הכוונה היא לנגינה נמרצת והבעתית.
כלומר, מדובר במבנה בסיסי של שלושה פרקים: מהיר-איטי-מהיר. אך הפרקים הראשון והשני מכילים שתי חטיבות כל אחד. המבנה הזה מייצג את רוב הקונצ'רטי: שלושה פרקים במבנה של מהיר-איטי-מהיר.
וכאן יש מילון למונחים מוזיקליים המופיעים בשמותיהם של פרקי-יצירה.
ועתה – להאזנה.
למה אנחנו מאזינים כשאנו מאזינים ליצירה קלאסית?
המוזיקה בנויה ממספר מרכיבים שכדאי לשים אליהם לב:
המלודיה – הנעימה. התפתחות המנגינה לאורך זמן. המלודיה מוליכה אותנו לעולם אחר. היא עמוד השדרה של היצירה. לרוב ביצירה אחת משתלבות כמה מלודיות הנקראות "נושאים מלודיים". הנושאים מתפתחים, משתלבים, מבזיקים לרגע ונעלמים. בהאזנה ננסה לתפוס בזנבו של כל נושא, נחפש אותו, נמריא איתו או נצנח איתו. נושא יכול להופיע בכלי נגינה שונים. נשים לב כיצד הוא נשמע כאשר הוא מנוגן בכל כלי נגינה ומה התחושה שנגינתו בכל כלי מעוררת בנו. המלחין יפתח את הנושא, כלומר יטייל סביבו, יאלתר עליו, יביא אותו לנקודות בהן נחוש כי תש כוחו ולבסוף יפתור אותו, יביא אותו חזרה "הביתה" יסגור מעגלים. האם לגמרי? תלוי במלחין וביצירה. האם נחוש שהיצירה הוליכה אותנו לטיול מספק או שנותר עוד "משהו" סתום שלא נאמר, שנרמז, שלא נפתר במנגינה.
ההרמוניה – המצלול של היצירה, הצליל שנוצר ברגע מסויים, המורכב מנגינתם של מספר כלי נגינה בו זמנית. האם הכלים מסכימים זה עם זה ויוצרים מרקם אחיד ונעים או שיש צרימה (דיסונאנס). ננסה לחשוב על הגוון והמרקם שמביא איתו כל כלי. איזו קבוצת כלים מנגנת ומה הרגש המתעורר בנו בכל רגע מסויים. ניתן לומר שהמלודיה זוכרת את העבר ומוליכה לעתיד וההרמוניה היא ההווה בלבד.
הקצב – מהיר או איטי? מכובד או היתולי? נעים או מפחיד? בהיר או מאיים? נשים לב לשינויי קצב ולאוירה המושרית על-ידם.
הסיפור – לא תמיד, אבל לעתים יש סיפור חוץ-מוזיקלי (הנקרא "תוכנית"). כיצד המלחין מספר את הסיפור? האם אנו רואים בעיני רוחנו את הסיפור? אני אוהב גם לספר סיפור אחר, מתוך החומר המוזיקלי, משהו שאני טווה לעצמי תוך כדי האזנה.
בכל מקרה יש לזכור שגם בהאזנה למוזיקה נכונה האמרה, שנאמרה במקור לגבי לימוד גמרא: "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת פעמים" (חגיגה ט' ע"ב). בכל האזנה שומעים דברים חדשים ואפילו בפעם המאה אפשר להבחין לפתע בחידוש.
למה עוד כדאי לשים לב טרם ההאזנה?
צ'ייקובסקי הוא מלחין רומנטי. הכוונה היא בעיקר שהוא מלחין של המאה ה-19. המוזיקה הנקראת "רומנטית" פחות כנועה למוסכמות מבניות ומסגרות של צורה ותוכן, מאשר זו הקרויה "קלאסית" (המאה ה-18. מלחינים כהיידן, מוצארט, היצירות המוקדמות של בטהובן ושוברט). המוזיקה הרומנטית מבטאת רגשות סוערים בהחצנה גלויה, יש בה יותר דגש לאמירה האישית הוירטואוזית של האמן.
צ'ייקובסקי כתב את היצירה כשהיה בן 35. עדיין אדם צעיר יחסית העומד על סיפם של החיים, אך עם זאת כבר גאון מוזיקלי מוכר ומוערך.
יש ויכוח האם ראוי להכיר פרטים ביוגראפיים וחוץ-מוזיקליים טרם ההאזנה או שעדיף לקבל את המוזיקה כפשוטה ולהבין אותה מתוך עצמה. אני אוהב לדעת על נסיבות כתיבת היצירה, על הביוגרפיה של המלחין ועל זיקת היצירה ליצירות אחרות של אותו מלחין או אחרים. אך בהחלט ניתן לוותר על חקירות.
ניתן לקרוא באינטרנט חומר רב על יצירות מפורסמות בויקיפדיה. למשל הערך על הקונצ'רטו שלנו.
תיאור המחצית הראשונה של הפרק הראשון
אנסה לתאר את המחצית הראשונה של הפרק הראשון של היצירה. לא ניתוח מוזיקולוגי ובלי מונחים מוזיקולוגיים אלא ניתוח של האזנת-חובב. מומלץ להקשיב ליצירה בצמוד לקריאת התיאור.
כדאי לכל חובב ומתחיל לתאר לעצמו מילולית בכתב או בעל-פה, באופן דומה, את הקטעים שהוא נהנה להאזין להם. לא בהאזנה ראשונה דווקא. ההאזנה הראשונה צריכה להיות פתוחה וחווייתית ולפעול במישור הרגשי יותר מאשר במישור השכלי. בהאזנות נוספות כדאי לנסות ולאתר חלקים ביצירה שהם חביבים במיוחד, מרגשים במיוחד, יפים במיוחד וכד'. רק לאחר שיש לנו תמונה מסויימת וקבענו גישה אישית לגבי היצירה ננסה את התיאור המילולי בדומה למוצג כאן. ננסה להבין את המנגנונים שמפעיל המלחין. ממה אנחנו נהנים? למשל, אני אוהב את הרגע שבו משיכת-קשת אחת בצ'לי (ריבוי של צ'לו) הופכת את המוזיקה מקלילה למאיימת. אני אוהב את קולם של כלי הנשיפה מעץ (האבוב, הקלרניט והבסון). איש איש יחליט לפי טעמו.
הפתיחה היא חגיגית מאד, בתרועות קרן. מיד אחריהן בא הנושא (המפורסם למדי) בנגינת Tuti (כל התזמורת).
מיד נכנס הפסתר ומלווה את כלי הקשת המנגנים את הנושא המלודי בהקשות-קלידים בודדות. משנגמרה הצגת הנושא ע"י כלי הקשת מתחיל הפיתוח שלו ע"י הפסנתר הסולן. האלתור על הנושא (הוריאציה) לוקחת אותנו כביכול למחוזות שונים מאלה שנדמה שכלי הקשת התכוונו.
לאחר נגינת סולו של הפסנתר התזמורת שבה וחוזרת אל הנושא, מחזירה אותנו אל הקרקע ומכריזה על נצחונה. אבל אז, שוב, הפסנתר מתעקש "לברוח". נשים לב כיצד החליל משקף את ההקשות על הקלידים הגבוהים של הפסנתר.
תרועה שקטה בקרן מעומעמת מעבירה אותנו אל שיר עם עליז במקצב דילוגי מהיר. הוא מתחיל בפסנתר לבדו ולאחריו מצטרפים הקלרניט והחליל.
הצ'לי מושכים בקשת ובמעבר קצרצר הפסנתר יורד לבס והשיר העליז הופך כהה ומאיים יותר ויותר.
קלרניט ובסון משוחחים עם הפסנתר ומושכים לנושא מלודי נוגה, אליהם מצטרפים כלי הקשת.
ושוב, הנושא הנוגה, המרחף, הופך לדרמטי יותר ויותר, טעון יותר ויותר. המתח גובר וגובר עד שהוא שוקע ודועך.
זהו החלק הראשון של הפרק הראשון – כל אחד יוכל להמשיך מכאן לבדו והעיקר – להקשיב, להקשיב.
נהנינו מהקונצ'רטו של צ'ייקובסקי, מה עוד מומלץ?
סדר ההופעה של היצירות להלן אינו אומר דבר לגבי רמת ההעדפה או הממלצה.
קונצ'רטי לפסנתר
קונצ’רטי לפסנתר מאת מוצארט
כדאי לשים לב לתפקידה של חטיבת כלי הנשיפה מעץ כ"משתתף שלישי" בקונצ'רטו ולמשחק שלה עם הפסנתר מחד ועם שאר התזמורת מאידך. במיוחד בפרק השני של הקונצ'רטו 482K.
- קונצ'רטו לפסנתר מס' 5 במי במול מז'ור "הקיסר" אופוס 75 מאת בטהובן
- קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסי במול מאז'ור אופ' 83 מאת ברהמס
- קונצ'רטו לפסנתר בלה מינור אופוס 54 מאת שומאן
- קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 (עם חצוצרה) בדו מינור אופ' 35 מאת שוסטקוביץ' – יצירה קלילה, בניחוח ג'אז, מבוא לחומר יותר "מודרני"
- קונצ'רטי לפסנתר מאת באך, למעשה קונצ'רטי לצ'מבלו (וניתן להאזין להם מבוצעים עם צ'מבלו או עם פסנתר מודרני) ברה מינור BWV1052 ובפה מינור-BWV1056. אגב ה"קונצ'רטו האיטלקי" של באך אינו קונצ'רטו אלא יצירה לפסנתר סולו.
קונצ'רטי לכלים אחרים
הקונצ'רטי הברנדנבורגיים מאת יוהאן סבסטיאן באך (שישה קונצ'רטי BWV 1046-1051) – קונצ'רטי "גרוסי" (לקבוצת כלים סולנים במקום לכלי בודד). יצירות מהנות וחביבות ביותר.
קונצ'רטי מאת ויואלדי – יש המונים, יותר מ-600, להרכבים סולניים שונים (ולעתים משונים). ניתן להמליץ בלב שקט על ארבעת הקונצ'רטי לכינור הקרויים "העונות" (במיוחד אהוב עלי קונצ'רטו החורף). אך כמעט כל קונצ'רטו של ויואלדי שנופל לידיכם ראוי להאזנה (אם כי לאחר האזנה מרובה הוא עלול לשעמם, סרווינסקי טען שויואלדי לא כתב מאות קונצ'רטי אלא קונצ'רטו אחד החוזר כמה מאות פעמים). ויואלדי הוא מלחין בארוקי, תקופה ייחודית במוזיקה הקלאסית הראויה לעיון מיוחד. מומלץ להאזין ולבחון האם באזניכם ויולדי נשמע שונה מבטהובן ומוצארט ומדוע.
לנוחותכם – אתר משובח עם רשימות יצירות רוב המלחינים.
לחלק 2 - הסימפוניה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
