הגיגית

הפסקה מהמוזיקה הקלאסית לטובת דיסק חדש שהכנתי - שירים עם שמות של נשים.

מתחיל איטי ואט-אט מגביר קצב.

Angie - Rolling Stones - השיר האולטימטיבי של כמיהה לאהובה. לא ברור מי היא, למעשה, השמועה ייחסה את השיר לאנג'לה שהיתה אשתו של דיויד בואי אבל ככל הנראה האהובה היא מריאן פיית'פול (הנהדרת). אחד השירים הבודדים של הסטונ'ס שאני ממש אוהב.

מאיה - שלום חנוך - בן הזוג של אנג'י מבחינת הטון המוזיקלי, למרות שכאן מאיה היא בתו של שלום ולא אהובה, כמובן. הגיוני היה לשים את השיר הזה בסוף, כמו בסוף ההופעות של שלום חנוך בהן בד"כ מאיה הוא ההדרן אבל בגלל הקצב של הדיסק הוא בהתחלה.

Michelle - Beatles - בדיחה של פול מקרטני, שאהב להראות כאילו הוא צרפתי במסיבות הקולג', למרות שלא ידע מילה בצרפתית. והשיר הזה נמצא כאן כי הוא מוביל לשיר הבא:

Nathalie - ז'ילבר בקו  - שיר שאהבתי לשמוע כילד שנסון צרפתי בניחוח רוסי על התאהבות במדריכת תיירים יפהפיה. השלג בכיכר האדומה לא היה מעולם רומנטי יותר, אה פריז פריז, כלומר מוסקו, מוסקו!

where do you go to my lovely - שיר שכמעט כולם מכירים, גם הוא בניחוח צרפתי, אבל כדי להבין אותו נדרש ערך שלם בויקיפדיה! מסתבר שהוא בעצם מדבר על סופיה לורן אבל הדרמה שבו עובדת גם אם לא מכירים את הדמויות: מצליחנית גאוותנית שהיא בעצם נערה-קבצנית לשעבר מהרחובות האחוריים של נאפולי. שם הנערה בשיר הוא מארי-קלייר ולכן

Clare - Fairground Attractions - להקת Fairground Attractions היא להקה מצויינת, לסולנית שלה יש קול חודר ומיוחד ויש לה טונות של גרוב. פעם, בסוף שנות השמונים היו לה כמה דקות של תהילת עולם (עם perfect). השיר הוא שיר קנאה שנאה ל-my baby's love כלומר לחברה של החבר שלי... בכל מקרה היא שומעת אותם עושים אהבה על פני כל ניו-אורלינס מה שקצת משבש את דעתה בלילות החמים.

רנה וז'ורז'ט מגריט עם כלבם אחרי המלחמה - פול סיימון - כנער מאד אהבתי את הציורים של מגריט. היום הם נראים לי שטוחים מדי, אינטלקטואלים מדי וחסרי מימד רגשי. אבל השיר יפהפה. וגם הקליפ, מאד עדין .

נעה של הים - יזהר אשדות - היא פשוט צוחקת ככה סתם, היא פשוט כזו, נעה של הים. נראה כמו חיבור מתבקש לשיר הקודם, הים של נעה הוא ים חורפי קצת, כמו בשיר הקודם.

סוזן - לאונרד כהן - תחילתו של השילוש הנוצרי (הקדוש?), הקשר לשיר הקודם הוא גם בטון המוזיקלי וגם באיזכור של ים ספינות ומלחים.

Maria Va - Mercedes Sosa - אם אצל סוזן היה אזכור לישו הרי שזה שיר על מריה. מריה הלכה (מתה?) קולה הסדוק והיפהפה של מרצדס סוסה והגעגועים האינסופיים בשיר הזה הופכים אותו למובן גם אם לא מבינים את המילים.

ורוניקה - אלביס קוסטלו - הגיע הזמן לפתוח מנועים. עדיין בתחום הנצרות, ורוניקה היא לא רק הקדושה אלא גם אשה זקנה שאט-אט מאבדת את שפיותה. בכך מתחיל שילוש הנשים הבוגרות/מנותקות שבחבורה.

Maruzzela - Piettra - לשמעון פרנס יש שיטה, הוא משמיע נון-סטופ שיר מסויים עד שהוא נתפס. כך קרה לי עם השיר הזה ועם הקול הטום-וויטסי ממש של פיאטרה. לא ברור לי מי זאת מרוצלה (ומה הוא עושה לה מה הוא עושה, בגששית) אבל עבורי היא איטלקיה-סיציליאנית סוערת בת ארבעים, חרוכה מסיגריות, מעין זונה עם לב זהב.

פלורנטין - אהוד בנאי - המשך טבעי לשיר הקודם. מרוצלה בתל-אביב, עם כוס נס קפה ענקית. אין אין אין על אהוד בנאי!

רוקסן - פוליס - הפתיח המזוהה אחרי שבריר-שניה ושיר שלא נמאס ממנו.

ג'נין - דיויד בואי - אם מיק ג'אגר כתב על אנג'לה הרי שכנראה גם ג'נין נכתב עליה ולא על העיר הפלסטינאית. שיר אהבה בסיסי וקצבי שסולל את הדרך לפאנץ' הסופי:

לילה - אריק קלפטון - בגירסתו הרוקית. גניבת האשה הגדולה בתולדות הרוק, קלפטון נוטל את פטי האריסון ונושא אותה לאשה. שיר ע-נ-ק וכמובן חוזר ומתקשר לאנג'י כנחש האוחז את זנבו בפיו.