הגיגית

הזמן שבין אמצע פברואר לראשית מרץ עומד בסימן הקרנבל. כך בפורים שלנו וכך כנראה עוד מימי הפגאנים. פירוש המילה קרנבל היא "ללא בשר", עבור הקתולים 40 יום לפני חג הפסחא הוא זמן "צום" ה"לנט" lent שבו אסור לאכול בשר ולעסוק בתענוגות הגוף. כדי "לפצות" על כך נחוגו הקרנבלים (ששימרו כמובן מסורות קדומות). באמצע פברואר נחגגים קרנבל המסיכות בונציה, הקרנבל הפורטוגלי שגלש לברזיל ועוד. מאפיינים שנמצא בכל פסטיבל הם מופעי ראווה, קומדיה (לרוב סאטירה רלוונטית) ופריצה של כל המחסומים החברתיים הרגילים, הבדלי מין, גזע וגיל נמחקים.

וכשמדברים על קרנבל אי אפשר שלא להזכיר את הוגה הדעות הרוסי מיכאיל באחטין. הוא ערך מחקר תרבותי על התופעה וטוען שהקרנבל הוא "שסתום ביטחון" של השלטון והכנסיה המאפשרים למשך יום אחד את חציית הקווים המוכרים והחלת היפוך.

• השולי הופך למרכזי: פעולות הגוף והפרשותיו נהיים מוקד עניין
• הנמוך הופך לגבוה: המעמדות הנמוכים תופסים את מרכז הזירה, העבד מוכתר למלך (כמו בתחילת "הגיבן מנוטרדם", כאשר ההמון הופך את קוואזימודו המעוות ל"אפיפיור השוטים")
• הגבוה לנמוך: הכנסייה ומוקדי הכוח הפיאודליים הופכים ליעד של בוז, לעג ופרודיה
• הפנימי לחיצוני: דברים שנעשים בד"כ בצנעה מוצגים לעין כל (למשל מסכות הכוללות איברי מין, בעלי מום שנהוג להסתירם בבית פנימה מוצאים לרחוב ומקושטים)
• והחלש לחזק: בימי הביניים הכמרים נהגו להפחיד את קהלם בסיפורים מסמרי שיער על שדי הגיהינום, הקרנבל מציג את השדים האלה כיצורים גרוטסקיים, לועג להם ושורף אותם בכיכר העיר.

הקרנבל עומד בניגוד לשגרת היומיום, מגכיך אותה ומאפשר להתמודד איתה ללא מרד ביתר ימות השנה.

הצחוק של הקרנבל, של הקרקס, של חג הפורים הוא במידה רבה צחוק מאולץ, צחוק מריר, מודע מדי לעצמו, מודע מדי לפחדים ולשדים שהוא צריך לגרש.

ניסיתי לערוך כעין פסקול לימים האלה שבו גם המוזיקה, חלקה שמחה באמת, אך רובה מכיל מימד גרוטסקי, מריר, סאטירי. לצערי לא יכלתי להשתמש באתר http://www.playlist-online.com כי הרוב המכריע של השירים

שרציתי אינם כלולים בו.

נפתח בשיר Jethro Tull- the whistler המזמין אותנו ליריד.

ליריד  יש מורשת מפוארת עוד מימי האימפריה הרומית, אז נחוג במסגרת פולחן אלילי. בימי הביניים הפך היריד ליום שריכז סביבו את התעניינותם הבלתי נדלית של התושבים, בני כל המעמדות, בחידושים וחדשות, ה- Novelties. כל החדש, הזר והמוזר ריכז התעניינות. ביריד הוצגו חידושי הטכנולוגיה כצעצועים מכאניים (אוטומאטים), תיבות נגינה ומתקני שעשועים (כדוגמת סחרחרות), תרופות פלא, ניבוי עתידות. החל מהרנסאנס הוצגו בירידים חידושי ה"עולם החדש" כמו אנשים משונים (כושים, אינדיאנים), קפה וטבק וחוכמות מן המזרח ככישוף נחשים ואבק השריפה בצורת זיקוקין. גם במסגרת היריד חל אותו "היפוך קרנבלי" מבפנים החוצה: הוצגו בעלי מום כענקים וגמדים, נשים עם זקן וכדומה וכן קסמים וכישופים שנעשו בחדרי חדרים (מחשש האינקויזיציה), במסגרת "מדע" האלכימיה, הוצגו לתדהמת הקהל. המפחיד נהפך למצחיק: החשש מהזר, מה"סכנה העות'מנית", מהשטן, השתקף בשימתם ללעג (למשל לעג לשבויי אויב שהוצגו לראווה או יישום קסם "שטני" (וקסם נחשד ע"י הכנסיה תמיד כקשור בהתחברות עם כוחות שטניים) במסגרת "בלתי מזיקה" של שעשוע לילדים כהוצאת שפן מהכובע). אל הירידים הגיעו מנגנים וטרובדורים שזימרו שירי עם ומעשיות.

השיר של Jethro Tull עוסק באגדת החלילן מהמלין והוא רווי אוירת יריד ימי-ביניימי.

השיר הקצר מדי Fairground Attractions של הלהקה באותו שם, מעמיד לנגד אזנינו ועיננו את היריד. ניתן לראות ממש את הסחרחרות, לטעום את מאכלי היריד ולהריח את ריחותיו.

נעימת הנושא של הסרט 1/2 8 של פליני, מאת נינו רוטה, לוקחת אותנו מהיריד אל הקרקס.

גם לקרקס מסורת רומית מפוארת של גלדיאטורים, קרבות מבויימים בתיאטרוני ענק ולהטוטים מסמרי שיער. בימי הביניים התקיים הקרקס בצמוד לתחרויות האבירים (שיועדו לאצולה בלבד), עבור פשוטי העם. אמני הקרקס נדדו עם ציודם מתחרות לתחרות ושם נטו את אהליהם, בצד אהלי האבירים. הם הציגו אנשים חזקים מאד לצד ננסים, הולכי-על-חבל, להטוטנים, ליצנים וכרוזים שסיפרו לקהל חדשות מרעישות וסנסציות. רק במאה התשע-עשרה הוכנס הקרקס למתכונת המוכרת של קרקס מודרני, המציג באוהל-ענק ונודד בקרונות מסודרים, ע"י האמריקאי פ.ט. בארנום.

ג'ון לנון קנה בשוק פשפשים את הכרזה העתיקה הזאת:

 המפרסמת את המופע הקרקסי עבור מר קייט. הוא חיבר מיד שיר השואב את השראתו מהכרזה וביקש מהמפיק האגדי ג'ורג' מרטין תחושה של קרקס "עד שהמאזין יוכל להריח את נסורת-הזירה". ג'ורג' מרטין הצליח מעל ומעבר למשוער. השיר הוא כמובן Being For The Benefit Of Mr. Kite.

וכאן יש וידיאו נחמד לשיר הזה שמצאתי ביו-טיוב עם סרט מצוייר ישן של קרקס.

החיבור בין השיר הזה (ובמיוחד השורה:  And of course Henry the Horse dances the waltz) ל-Bring on the Dancing Horses של Echo And The Bunnymen  הוא שגרם לי להתחיל בקומפילציה הזאת.

אל הקרקס הנודד הצטרפו אנשים שפרנסתם על הקהל (משחיזי סכינים, לוטשי מראות וכייסים), צוענים. הצוענים נשאו עמם מסורת עתיקה (יש אומרים מימי הרומאים) של אילוף חיות-פרא. מרוסיה הגיעו מאלפי-דובים ומארצות ערב – מרקידי סוסים.

הליצן - בני ברמן שר שיר או שנסון נדיר בשפה העברית, קרקסי, מר-מתוק ועצוב מאד. חייהם של מצחיקני הקרקס הם תמיד עלובים ועצובים.

Nino Rota Boccaccio '70 – המוזיקה של הקטע הזה מכשפת. כל כך הרבה כלי נגינה ולכל אחד קרקס משל עצמו: החצוצרות המעומעמות, הקשות הקסילופון, משרוקית מגכחת ומעבר מנעימה סנטימנטלית בכלי הקשת ללעגם הגרוטסקי של כלי הנשיפה.

נישאר באיטליה, השיר הזה נקרא בעברית "סבא פיקולינו" ושר אותו עזרא דגן. אני מעדיף את הגירסה האיטלקית המשעשעת papaveri e papere, אגב,  בראיון ישן סיפר דגן כי סבו היה איש קרקס ומאלף דובים!

הבילויים – נפלא פה – קרנבל סאטירי של ממש. נשמע לי מושפע ממאהלר וממלחיני קאברט כמו קורט וייל. הרבה יותר מתוחכם וחכם ממה שנדמה מהאזנה ראשונה.

פסטיבל ה"מארדי גרא" (יום שלישי השמן) נחוג במיוחד בניו-אורלינס. תהלוכות כלי הנשיפה והמופעים הלהטוטניים של נגינה במסגרת פסטיבל זה הוסיפו עוד תבלין לקדרת התבשיל הדרומי שממנו צמח הג'ז. ה-Squirrel Nut Zippers  היו להקת ג'אז-דיקסילנד שזכתה להצלחה מסויימת באמצע שנות התשעים. המוזיקה שלהם קרקסית, עם הרבה כלי נשיפה. הם מכניסים לאוירת קרנבל עליזה ונוצצת, המושפעת מאוירת המארדי-גרא. השיר הוא got my own thing now.

Waiting for the Robert E. Lee – קטע רגטיים שמלווה את אחד הסרטים המצחיקים ביותר מעולם  Hellzapopin'. נגינה לוליינית בפסנתר מלאה בבדיחות וקריצות.

 Handerson Stompשל תזמורת בני גודמן – בני גודמן הוא מראשוני הג'אז והושפע מהפסטיבל של ניו אורלינס ובמיוחד מתהלוכות נגני כלי הנשיפה. הקטע מזכיר וירטואוזיות, ליצנות ולוליינות.

Tom waits – שיכור בשולי המארדי גרא (למרות שטום וויטס עצמו טוען שזה דווקא ערב ראש השנהף אבל זה לא ממש משנה, נכון?) Tango till they sore (מילים, וידאו).

 Lou Reed Goodnight Ladies ) וידאו – הוידיאו תמוה אבל איכות המוזיקה טובה( –האומפה-אומפה של הטובה הופכת את הליווי המוזיקלי לואלס סאטירי וקרקסי. ואיתו נפרדים לשלום מן הקרקס.

(מקור כל התמונות: wikimedia.org)