הגיגית

כשהייתי באוניברסיטה (העברית) בשלהי שנות השמונים כבר היה לי אי-מייל. גם ה-IRC (תוכנת צ'ט פרימיטיבית וירוקת-טקסט לחתולין) היה קיים (נדמה לי שקראו לזה MIRC) אבל מעולם לא השתתפתי בשיחות שם, שלרוב נערכו בשעות הלילה המאוחרות (כי המסה העיקרית של הדוברים היתה באוניברסיטאות ארה"ב). במייל השתמשנו רבות. הרעיון שאפשר לעשות whois על כתובת מייל ולקבל פרטים של כל אדם בעולם (האקדמי) היתה מסעירה.

אני זוכר גם שבמלחמת המפרץ דיברו על רשת compuserv - לא להאמין רשת פרטית של אי-מייל (שהשתמשו בה בעיקר עיתונאים) והשמועה שעיתונאים זרים העבירו דרך תקשורת זו פרטים על מיקום מדוייק של נפילת טילים הכתה גלים.

בצבא היתה פעילה הרשת המנהלתית הצבאית שקישרה בין הבסיסים שהסתמכה על מחשבי VAX (אהבתי ליצורים אלה אינה יודעת גבול, זה פשוט המחשב הטוב ביותר שנוצר). כבר אז היו יודעי-כתוב שפרסמו הגיגים, בדיחות ורכילות עסיסית ברחבי הרשת.

שנתיים מאוחר יותר פרצה למדור שבו שירתתי קצינה ממדור אחר והראתה לנו איזה דבר בשם mosaic ובו דף טקסט שחלק ממילותיו כחולות עם קו תחתון (מעבד התמלילים שעבדנו בו היה אז איריוורד, אפילו וורד עוד לא היה, כך שקו תחתון וטקסט כחול כבר היו די "שוס") והנה, אם רק מקליקים עם העכבר על הטקסט הכחול עולה לו לאיטו דף טקסט אחר או אפילו (עוד יותר לאט) תמונה! קוראים לזה HTML וזה ממש פשוט בשביל לכתוב מדריכים למשתמש.

כן, ה-HTML והרשת ההיא האקדמית של האי-מיילים עדיין היו שתי ישיות נפרדות.

בספטמבר 1995 טיילתי עם זוגתי בפריס. בשאנז אליזה ראינו פרסומת שבישרה על מערכת הפעלה חדשה מבית מיקרוסופט. windows 95. זה יצא! חודשים לפני כן דיברנו במדור על המערכת הזו, תהינו האם היא בנויה על סמך DOS  או שזה ייצור עצמאי. זמן קצר לאחר מכן כבר ניצב על שולחני מחשב מצוייד באותו win 95, עם נטסקייפ וחיבור במודם (דרך ספק שאת שמו שכחתי ואשר נעלם בתהום הנשיה מזמן). ומה עושים עם זה?

מורה הדרך היה "קפטן אינטרנט", מוסף (נייר) של העיתון לאנשים חושבים שמיפה עבור הגולשים הראשונים את הרשת הקדומה. האתרים שהיו אז בעברית היו "סנונית" של האוניברסיטה העברית, לשופרסל היה נסיון ראשוני ליצור אתר קניות. אמאזון היה קיים (ואף רכשתי שם ספר של מיכאלאנג'לו שראיתי בחנות באיטליה ולא רכשתי במקום אלא חיכיתי לקנות באינטרנט). חיפשנו במנועי חיפוש כמו לייקוס, או נורת'ן לייט ואז הגיע אלטה-ויסטה שבדקות ספורות הצליח לדלות כמה עמודים רלוונטיים (אם היה לנו מזל).

בשלהי השירות הצבאי דיבר איתי חבר לצוות על רעיון שהוגים כמה מחבריו, תוכנה שתוכל לומר לך האם חברך מחובר לאינטרנט ואם כן - תוכלו לתקשר זה עם זה. למה זה טוב? לא היה לי ברור. הוא אף סיפר לי שהם ניסו כל מיני קומבינציות של אותיות, רוב הצירופים של שלוש אותיות היו כבר אז תפוסים ולבסוף הגו את הרעיון המבריק -ICQ לאמור I seek you. בדרך בין האפסנאות לחדר האוכל זה נשמע כמו כל אחד מעשרות הרעיונות שמדברים עליהם בין האפסנאות לחדר האוכל. חביב. דבילי. מיותר.

אודה - ניסיתי להוריד את התוכנה החדשה. זה היה איטי להחריד. מאז לא ניסיתי שנית. לפני מספר שנים מישהו מכר ב-e-Bay מספר ICQ תלת-ספרתי בהרבה כסף. גם לי יכל להיות.

ב-98 התחלתי לעבוד (עם האושיה חנן כהן) באינטרנט הישראלי, במשרד החינוך ועוד. התמודדנו בעיקר עם בעיות בעברית כי תקן לא היה. ב-1999 היה לי הכבוד והעונג לעמוד בצד עריסתו של אתר YNET, שבלי לעשות פרסומת היה ועודנו אחד האתרים החשובים ביותר בארץ.

אי שם ב-1998 סיפרה לי חברה על ה"פורומים", שאך זה נפתחו לקהל הרחב באתר IOL (שנודע בכינוי החיבה-גנאי "יואל") לפני כן האתר היה ידוע כ"אקווריום" ודרש כניסה בתשלום. גלשתי לי שם ומהון להון הגעתי לפורום הטריוויה בו אני פעיל עד ימינו אלה, אף שהוא עבר לפלטפורמה אחרת, ידידותית יותר.

אל הבלוגיה הגעתי באיחור, דרך זוש. And the rest is history.

והשרביט מועבר לאורי קציר, בעל האפלטון.