הגיגית

אני מאמין ל-א'.

למה?

הבה ננתח.

א. טיעון ה"היא העלילה עליו, היא נקמנית" - נניח. אז היא הצליחה. ובגדול. היא הפכה אותו לאפס. היא השפילה אותו לחלוטין. למה היא צריכה מסיבת עיתונאים בעייתית? היא היתה אמורה לחגוג את נצחונה על גופתו הפוליטית. אבל לא - היא ממשיכה להלחם. זה כבר אומר דרשני.

ב. "הוא זכאי" (יש מישהו שבאמת ובתמים טוען את זה?) או "מה, תמיד הגבר אשם?" - לא. בד"כ עבריין מין הוא סדרתי. יש תבנית. אם מוגשת רק תלונה אחת בודדת זו באמת בעיה גדולה, אבל בד"כ אחרי תלונה אחת במקרה של עבריין מין מגיעה עוד אחת ועוד ועוד. זה גם המקרה כאן.

ג. "הנשיא קצב הודה במעשים שלא עשה" - כן, ולי קוראים תותי פרוטי. הבה ננתח. פלוני גנב מליון ש"ח. אומרים לו - תשמע, תודה שגנבת מאה אלף וקבל עונש קל. הוא חוטף את ההצעה, לא? מצד שני - אם פלוני זך כשלג מדוע בשם כל הגלדיולות שיודה בזה שהוא גנב, הלא יעדיף להלחם על חפותו בעיקר אם הוא איש ציבור? מכאן - סביר מאד שקצב אנס והודה בקלה שבעבירות. הלאה, מה האינטרס של קצב שלא יהיה משפט? הרי לצידו עומדים עורכי הדין התותחים ביותר במדינת ישראל. הרי יכל להיות בובה של משפט מבחינתם: הם מעלים את א' על הדוכן. טוחנים אותה עד דק, ממוססים את עדותה, משפילים אותה כבמיטב הסרטים האמריקאים. קצב יוצא מלך ישראל וממונה לנשיא עד סוף ימיו. ממה הם מפחדים? אולי מכנרת בראשי.

ד. "היא משקרת" - ניכרים דברי אמת. א' פורשת את העדות באופן ברור. הדברים נראים הגיוניים, סבירים, מסתדרים. זו אינה בכיינות אלא תיאור אמין (על פניו) של מציאות. אביגדור פלדמן אומר שהוא לא מאמין לה. נו, ואני לא מאמין לאביגדור פלדמן, בעיקר כשהצ'ק השמנמן מבצבץ מכיס מיקטורנו. לי, בניגוד אליו, אף אחד לא משלם כדי ש"לא אאמין".

ה. "לא יכול להיות" - בתחילת הפרשה ביקרתי בדוכן ירושלמי לממכר פלאפל. היו שם בין נהגי מוניות וכתבים פרלמנטריים ועובדי מדינה, תמצית של ירושלמים. ורצו סיפורים. כולם ידעו. על משרד התיירות והתחבורה, מי הוא ומה הוא. כולם ידעו ושתקו, כי "לא היה להם נעים". הדמות ש-א' תיארה, של פיצול אישיות, עלתה באותו דוכן פלאפל ירושלמי לפני כמעט שנה.

ו. ירון וילנסקי שאל את מנשה עמיר (עמיר, השם משפחה הזה הוא לא משהו ממש מוצלח, האין זאת?) האם הם מתכוונים לתבוע את א' לתביעת דיבה. הרי אם הכל שקרים כפי שהם אומרים הבה ויוכיחו זאת, שוב, כפי שצריך, בבית משפט. משום מה מנשה עמיר החל למלמל משפטים סתומים לתוך השרוול שלו. באמת, פרקליט צמרת לא יכל להיות טיפה פחות פטתי?

ז. מי בא להפגנה? מוצ"ש. 21:00 כיכר רבין, ת"א.