הגיגית

אתמול קראתי את הפוסט הזה של משה גולדבלט, העוסק בשאלת שיקול הדעת הציבורי של חיים רמון. למותר לציין שאני מסכים עם כל מילה ובמיוחד עם הסיפא של דבריו, המכוונים כביכול אל חיים רמון: "כל העת הייתי  משוכנע שאינך עבריין מין ושהגשת האישום נגדך הייתה מוגזמת. מאידך הפרשה כולה חשפה שהנך חסר שיקול דעת מינימאלי הנדרש מהנושאים בתפקידים אחראיים. "

טוב, לזה אנחנו כבר רגילים, פוליטקאי נשאר פוליטיקאי גם כשהוא הופך לפתע לבעל אחריות. התשובה שאני מקבל פעמים רבות היא: "לו רק היו יותר אנשי עסקים נכנסים לפוליטיקה...הם אנשים אחראים, הם מנוסים בהחלטות כבדות משקל, הם רציניים".

ובכן, מה תאמרו על הסיפור הבא?

היום התגלה שמנכ"ל חברת ענק גלובלית (whole food market, רשת המרכולים למזון טבעי ואורגני הגדולה בעולם), המגלגלת 4 מיליארד דולר, התחזה לאחר (אחד, Rahodeb שם אשתו של המנכ"ל, דבורה, במהופך, how clever) ובמשך שנים פרסם הודעות בשם בדוי בקבוצת דיון של Yahoo. בהודעות הוא הילל ושיבח את החברה שהוא עומד בראשה (כמובן, כ"אחד האדם" ובלי להזדהות כמנכלה של אותה חברה) והשמיץ את המתחרה (הוא, אגב, רכש את המתחרה לפני מספר חודשים).

ראוי גם להזכיר שהחברה היא חברה מאד-מאד נחשבת דווקא בתחום השקיפות וההגינות ואפילו יש לה קוד אתי שבסעיף 1.2 שלו אומר:

"A Team Member or Director is prohibited from disclosing confidential or proprietary information about WFMI or from using such information in a manner that is illegal or unethical. "

הממפ...

ומה אמר המנכ"ל הבכיר?

הוא טען שהוא "השתעשע". שהוא "נהנה מכל העניין" ואף שהוא "לפעמים ביטא בשם הבדוי את מה שהוא באמת חשב, אבל לפעמים נהנה להתווכח רק בשל חדוות הויכוח גם אם הדברים שאמר לא ייצגו את עמדתו האמיתית."

סבבה, זה מותר לי ולך, אבל למנכ"ל של חברה ציבורית? בארה"ב?

ויתרה מכך, אם יתגלה שהוא ביצע פעילות במניות החברה במקביל לפרסומים שפרסם. או-אז מדובר על עבירה פלילית בתחום ניירות הערך בארה"ב, שהיא אולי הרשות הכי פחות סלחנית שם.

מילותיו של משה גולדבלט חסר שיקול דעת מינימאלי הנדרש מהנושאים בתפקידים אחראיים מתאימות לפתע גם לכאן.

הגעתי לסיפור דרך הפוסט הזה (שממשיך לעדכן בהתפתחויות על בסיס של דקות).

וכאן יש רשימת מקורות (מתעדכנת ותופחת בקצב מהיר מאד) על הפרשה.

אז מה קורה לאנשים בעמדות כל-כך בכירות? האם ל"חדוות המשחק והויכוח" שנובעת מאגו נפוח מדי ותחושת התנשאות ועליונות  אין גבול? האם עצם התכונות הדרושות לאדם כדי "להצליח" (ובניהן זלזול מסויים בחוקים ותקנות, דריכה על גופות בדרך למעלה וגם אטימות וציניות יהירה) הן-הן התכונות שממשיכות ללוות אותו גם לאחר השיא?

אלו רק שתי דוגמאות שנקרו על דרך שיטוטי האינטרנטי אבל יש אינספור מהן.

עוד על הפרשה בקליק.