הגיגית

שמעתי היום מישהו אומר את המילה "קייטנה". וזה הכה בי. יש מילים כאלה, עם נוכחות, עם ריח, עם תחושה. קייטנה היא אחת מהן.

קייטנה - מרחבי הדשא העצומים של "עין חמד" ההבל שעולה מהם, ריח דשא כסוח מעורב בריחם הדק-מן הדק של מי המעיינות.

קייטנה - מגע העור החם, הלח. השזוף שהולך ומתכהה, מותיר שני פסי-לובן מתחת לרצועות הסנדלים שקראו להם "תנ"כיים" ופס לבן מתחת לשעון.

קייטנה - שמש. שוכב על מגבת ליד הבריכה. עוצם עיניים. רואה רק אור אדום המוקרן פנימה מהעפעפיים הסגורים. נותן לשמש לייבש את אגלי-המים. מרגיש את הלחיים נשרפות (הו חוסר מודעות ברוכה !) עד שאי אפשר יותר.

קייטנה - השמועה העיקשת על הצבע המיוחד שייצבע כל פיפי שיושתן בבריכה.

קייטנה - צלחת מעופפת - שוב מרחבי הדשא שאין להם סוף. קפיצה בשקים - ריח היוטה המעופש. "תפסוני". "כדרים באים".

קייטנה - השיטות לאכול לחמניה ושוקו: לרוקן את הבפנים הלבן, הרך של הלחמניה. לשפוך פנימה שוקו ולאכול מיד את הקרום החום המתפצפץ עם זרם השוקו הקריר.

קייטנה - עיניו הצוחקות של מוני ראובני (שבדרך נס לא הזדקן כלל, והוא עדיין מנהל את קייטנת חמד! ).

קייטנה - פתיחת תיק הפלסטיק לאחר היום. הבל חם ולח עולה ממנו עם פתיחתו, מגבת לחה וחמה אוצרת בגד-ים. תחתיה אפרסק מעוך.

קייטנה. מילה עם ריח, עם טעם, עם תחושה. קייטנה.