הגיגית

למרות השמועות, יש בארץ סתיו. הוא אמנם קצר אבל זו היא העונה הכי נעימה והכי ישראלית. ואני לא אומר זאת סתם. בכוונתי להוכיח את הדבר, בשירים.

כיוון שלא הכנתי סתם אסופת שירי סתיו אלא שירים שמשרים אוירה מסויימת, מהורהרת, לא הכנסתי כמה שירים כמו "חצבים פורחים" ו"כבר הסתיו עכשיו" של תיסלם או "הביאו את הסתיו" של חמי רודנר, הם לא היו מרגישים בבית. יחד עם זאת הכנסתי לפחות שני שירים שאינם שירי סתיו מובהקים, אבל מאד מתאימים לי לאוירה.

אז – לשירים:

• סתיו יהודי – שיר הסתו הראשון במעלה לדעתי. כל-כך מדוייק, כל-כך נכון. המילים הם אריג נפלא של דימויים כמו "כבר משתגעות בי קצת הציפורים הקטנטנות שורקות העצב". והמוזיקה של יוני רכטר עושה בשיר הזה נפלאות. יחד עם השירה של מלך הסתיו אריק אינשטיין, ההוא שאוהב להיות בבית, השיר הוא יהלום מלוטש של יופי וקפסולת-זמן של סתיו מזוקק. התקליט יצא ב-1988, בסתיו מאד נעים ומיוחד בעבורי, רגע לפני הגיוס לעתודה, בבועת השקט שבין לימודי בית הספר ללימודי האוניברסיטה והצבא.
• בלילות הסתיו – זה שהלחן והחליל הוא של שם-טוב לוי נראה לי שכ-ו-ל-ם יודעים. אבל המילים הן ההפתעה בשיר הזה: דוד פוגל! משורר וסופר בקנה מידה אלתרמני שנשכח לגמרי. השיר הזה קסום ומאד מזכיר ספרות פנטזיה, אבל לא מהזן הדחוס בעלילה ואירועים, אלא יותר בסגנון "קטעי ריוונדל" אצל טולקין, משהו שקוף, עדין, מעט עגום, כמו בני לילית. רק המילים "ביערים" והסוסים הלא נראים מספיקות כדי לתת את האוירה הזו. השירה הזכה של יהודית רביץ הצעירה, שהיא בת-לילית שכזו, מוסיפה לקסם.
• את תלכי בשדה – שיר קשה, עז-דימויים וצבע. פן אחר של הסתיו, למרות שהוא לא שיר סתווי. "הדרכים שסמרו מאימה ומדם" הן דרכי אירופה של מלחמת העולם השניה עבור לאה גולדברג, אבל הן גם דרכי הארץ הפצועה שלנו, בעקבות מלחמת יום כיפור, עבור חוה אלברשטיין, המבצעת. האור בשולי הענן.
• סתיו – גידי גוב ויהודית רביץ (אסתר עופרים במקור). קצת יותר קליל ונעים, כמו רוח סתווית. להרגעות מהדרמה.
• שיר תשרי – שיר סתיו כמו שצריך, עם נחליאלי וחצבים ובלי אף קלישאה. "עוד חמסין נשבר אתמול – גם החופש הגדול", איזו שורה ישראלית מבריקה! לאורך כביש החוף (או כביש 6) מתייצבים החצבים וזה הזמן לבוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה. עוד קפסולת-סתיו מיידית.
• שלום כתה א' – ה"גששים" ידעו להיות שלישיה ווקלית מדהימה והשיר הזה הוא פנינה. נעמי שמר שלפני תקופת ההתלהמות הלאומנית: "צור וצידון וגם ארם-נהריים, איזה מזל שעוד מעט צהריים", ומאז שיש לי ילדה אני רק מחכה "לעבור איתה כיתה ועוד כיתה, תיכון ואינברסיטה" ובכל שנה אני ממלמל: "מסע גדול מתחיל היום". כיתה א' שלום. רוח הסתיו תמיד מלווה את הכניסה לשנה חדשה, שכל-כולה הבטחה.
• כל עוד – יוני רכטר ועלי מוהר במיטבם. עלי מוהר (ז"ל, (-: ) מזייף בחן אבל איזה שיר! "שוב הם שרים על הגשם שוב הם שרים בסתיו - שיר על יורה וחצב" והמילה הזאת "שוב" נותנת את הטעם – כמו שאני זוכר את הספר ההוא בראשית כתה א' או ב' עם הציור של הילד עם מעטפת "שנה-טובה" ליד תיבת דואר מנדטורית כך גם הילדים של היום, לפחות בתחילת השנה, עדיין מתבסמים מהמילים הנפלאות האלה, שאין כמוהן באף שפה: יורה, חצב. וההתעלות הזו לתפילה של "גבר באמצע הבוקר, גבר בלב חייו" שממלמל "גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירא רע", שיכל להיות כל-כך פומפוזי, חלול ופתטי בסיטואציה אחרת, בשיר אחר, הופך פה לאמת פשוטה וכנה עד דמעות.
• השנה מתחילה באמצע ספטמבר – לא שיר גדול, לא בסטנדרטים של השירים עד כה, אבל יש בו "משהו" שמתאים לאוירה ולזמן.
• סליחה [youtube]– מתי כספי, אהוד מנור. שיר שצריך להיכנס למחזור ה"סליחות" גם מבחינת התוכן ובמיוחד מבחינת הלחן. גם כאן, ההליכה היא ממש על תהום הפתטיות וההגזמה אבל מנור (גם כן ז"ל )-: ) וכספי יוצרים תפילה ומצליחים. התקליט של מתי כספי אחד לאחד יצא סמוך מאד לצאת האלבום של איינטשיין-רכטר-חלפי ב-88 וחולק עבורי את אותה אווירת סתיו קסומה.
• ונתנה תוקף בנוסח בית השיטה – אצטט ממאמרו של יאיר שלג: " "נתנה תוקף" הוא לא רק פיוט דתי, אלא גם שירה אנושית נשגבה. גם אדם אתאיסט לחלוטין, שאין לו תחושת עמידה לפני בורא עולם לא בראש השנה ולא בשום יום אחר, לא יוכל להתכחש לחוויה האנושית הבסיסית של עמידה בפני הגורל, עמידה שבה כל אחד מאתנו עומד בכל יום מחייו, שעה שעה, בפני השאלה הנוקבת "מי יחיה ומי ימות, מי בקִצו ומי לא בקִצו, מי במים ומי באש… מי ישלו ומי יתייסר, מי ירום ומי יישפל, מי ייעשר ומי ייעני". [youtube]
• Who By Fire – קטע המושפע ומצטט מ"נתנה תוקף", בעיבוד ליאונרד כהן. מצא חן בעיני לשמוע אותם זה לצד זה.[ youtube עם פתיח מהתפילה].
• אדון הסליחות – תפילה מסורתית עם לחן וקצב סוחף. בביצוע דודו אלהרר ומשתתפי "בוסתן ספרדי".
• אסיף [youtube]– שיר סתיו אולטימטיבי נוסף. שיר פשוט יפהפה. סתווי לחלוטין, ישראלי לחלוטין (האדמה האפורה, הקלויה לאחר הקיץ, למשל), יהודי לחלוטין (עצם השם, שהוא שמו של חג הסוכות, נדרי ואסרי). ולחן שכולו געגועים, כי הסתיו הוא געגועים.
• עוד חוזר הניגון [youtube]– על השיר הזה לבדו נכתבו לדעתי כבר ספרים ועשרות מאמרים ועבודות. שיר השירים. הוא לא סתיו, הוא כבר חורף אבל טיסת הנדנדות שבו מעלה בעיני רוחי גן שעשועים שניטש בערב סתווי בשל הרוח הקרה, שהותירה בו רק את הנדנדות המתנדנדות להן לבדן ברוח.