הגיגית

לרגל צאת הספר השביעי בסדרת הארי פוטר בעברית, בתרגומה של גילי בר-הלל, אני רוצה להביא גם כאן דברים שכתבתי כשסיימתי את קריאת הספר באנגלית, בפורום "הארי פוטר לבוגרים".

** מכאן ספויילרים להארי פוטר השביעי **

אגדת שלושת האחים

אגדת שלושת האחים והפרק בשם זה מדגימים לדעתי היטב את הגאונות של רולינג ברקיחה מסמלים, מיתולוגיות וסכמות מוכרות, אפילו שחוקות, דברים שהם מקוריים, חדשים ומרעננים. במשך כל קריאת הפרק ישבתי על קצה הכיסא, קופץ בכל פעם בקריאות הידד. ממש כך.

הרקע

ראשית, אנו מגיעים אל קסנופיליס לאבגוד בעקבות סמל. אגב, פירוש השם "קסנו-פיליס" הוא "אוהב זרים" אך גם ניתן לפירוש כ"אוהב אורחים", מה שמעמיד את הכנסת האורחים שלו באור אירוני. הסמל הוא סמל העין המשולשת, עיגול בתוך משולש. (במציאות "שלנו") סמל זה הוא אחד מסמליה של אגודת "הבונים החפשיים"). לאבגוד מסביר שהוא עונד את הסמל, כשאר חברי המסדר, כדי שיוכלו לזהות זה את זה. בדיוק מה שעושים חברי הבונים החפשיים, הנחשפים זה לעומת זה באמצעות סמלים הידועים רק להם וכך מזהים חברים ל"סוד".

הוא מספר להארי, רון והרמיוני שחברי המסדר עוסקים בחיפוש אחר עצמים מקודשים. מסדר שעוסק בחיפוש מזכיר לנו את הסכמה הנוצרית של החיפוש אחר הגביע הקדוש (שהוא מרכזו של כל quest בעל ניחוח נוצרי-צפון מערבי). עוד נשוב לכך בהמשך.

ניתוח האגדה

רולינג סיפרה בצ'אט מה 30/7/2007 שאת הרעיון לסיפור שאבה מ"סיפורו של המחלן" (מוכר איגרות-מחילה, אינדוליגנציות), מתוך סיפורי קנטרברי של צ'וסר. בסיפור זה מדובר בשלושה חברים, הוללים. הימים הם ימי מגיפת "המוות השחור" באנגליה וכאשר הם שומעים קול הלוויה מבחוץ, הם נשבעים למגר את המוות. המוות מתואר כדמות אנושית, שיושב בצל עץ בצד הדרך. המוות מסכסך בין החברים כאשר הוא מראה להם אוצר של מטבעות זהב. לבסוף הם רוצחים איש את רעהו בשל תאוות בצע. המסגרת נשמרת – מוות כדמות אנוש, שלושה אנשים, מתת של המוות וכשלון בסיסי בהבסתו, אולם זוהי רק מסגרת ראשונית הקיימת לא רק אצל צ'וסר אלא גם במיתולוגיות ואגדות אחרות.

אני, למשל, נזכרתי דווקא ב"סיפורו של חייל", אגדת עם רוסית שהלחין סטרווינסקי (וידאו של כל היצירה בעברית). ולא ארחיב כדי לא לסטות יותר מדי מהדרך.

האחים נלחמים עם המוות על גבי גשר הנטוי על גבי נהר. הנהר מזכיר את הסטיכס, שהוא הגבול בין ארץ החיים לארץ המתים במיתולוגיה היוונית. הגשר הוא מקום שנמצא בגבול ואיננו שייך לא לארץ המוות ולא לארץ החיים. בכלל, ועוד אעמוד על כך, הנושא המרכזי באגדה הוא נושא הגבול, חצייתו והמחיר של חציית הגבול. הנהר הזכיר לי גם (ואינני בטוח שרולינג התכוונה לכך) את התמודדותו של יעקב עם המלאך במעבר נחל יבוק (בראשית ל"ב כ"ה). המוות, משרואה שאינו יכול לאחים, מציע להם את אוצרותיו באמרו שהם יכלו לו (וגילי אולי טוב אם תעשה ותכניס בפי המוות את המילים המקראיות: "כי שריתם ותוכלו").

השרביט הבכיר – הבכור בוחר בשביט הבכיר שהוא בעל כוח בלתי מוגבל. חוסר המוגבלות שבכלי, "עוברת את הגבול", היא מסוכנת, קוראת תיגר על הסדר הקיים וטומנת בחובה התרסה מול אלוהים (או כל ישות כל-יכולה אחרת). לכן באופן מובנה אוחז השרביט נגוע בהיבריס, אותה גאוותנות הרסנית ורברבנית. השרביט הוא כלי של התקפה ומבטיח חיים של מריבה וקנאה. אפשר לחשוב על הטבעת הטולקינית/וואגנרית בהקשר זה או על כל חפץ רב-עוצמה שנושא בחובו את מפלת האוחז בו (כמו הבקבוק החלבי עם השד הכל-יכול מסיפורו של  ר"ל סטיבנסון " The bottle imp").

אבן ההקמה-לתחיה -  זהו עצם מסוכן אף יותר מהשרביט. כאן מדובר בחציית-גבולות מסוכנת ביותר. הבריאה (כל בריאה וכל יצירה, למעשה) החלה בתיחום גבול (בין הארץ לרקיע). על הגבולות, ובפרט על הגבולות בין החיים למוות יש לשמור, שאם לא כן יתדרדר העולם לכאוס. בעוד ששרביט חזק מכל הוא סכנה לאוחז בו (ולאויביו, כמובן) אבן הקמה-לתחיה אמיתית היא סכנה לכל באי עולם. סיפורו של האח האמצעי מהדהד ממקורות רבים. למשל סיפור אורפיאוס ואורידיצ'ה מן המיתולוגיה היוונית. אורידיצ'ה, אהובתו של אורפאוס, מתה בערב חתונתם. אורפאוס ההמום מצער מנסה להביא אותה מן השאול, אך נכשל ברגע האחרון, כאשר הוא מתבונן בה למרות שצווה לא להעז לעשות כן ואורידיצ'ה נופלת חזרה אל השאול. גם במיתוסים של אירלנד ואיסלנד קיים סיפור על כלה המתה ערב חתונתה וחוזרת (כרוח) להביא את חתנה כדי להתאחד באהבה בארץ המתים. כלומר כיוון האיחוד בין אוהבים יכול להיות רק חד-סיטרי: מן החיים אל המוות ולא להיפך. (וידאו-קליפ של הבלדה האירית She Moved Through the Fair, בביצוע האחות הגדולה של ג'יני וויזלי, שמעולם לא התקיימה).

הגלימה – לדעתי כאן יש מקוריות של רולינג. לגלימה יש ניחוח "הארי-פוטרי" מקורי לגמרי.

היא איננה מסוכנת באופן של חציית גבולות מטהפיזיים. מדובר במאגיה חיובית של הגנה מפני כוחות אופל ולא במאגיה שחורה של התקפה (השרביט), הפיכת סדרי עולם (האבן) וקריאת תיגר (שניהם).

כמובן, שכדרך האגדות האח הצעיר זוכה בבכורה לבסוף (מיעקב ויוסף שלנו ועד לאחרונת האגדות הפותחת במילים "היה היו שלושה אחים").

חזרה לסמל

אחד המהלכים המבריקים ביותר של רולינג הוא קשירת-קשר בין סמלים נוצריים-צפון-מערביים  ורתימתם באופן חלק לגמרי לסיפור הארי פוטר, וע"י כך עיגונו בלב רשת-קורי –העכביש של המיתולוגיה. שלושת העצמים מרכיבים את סמל העין המשולשת (כמה יפה, כמה אלגנטי, פשוט ומורכב בעת ובעונה אחת. כמעט עמדתי ומחאתי כפיים לרולינג כשקראתי את זה. זה מושלם). העין היא סמל של מסדר סתרים (דמוי הבונים החפשיים, שחבריו מזהים זה את זה באמצעות סמלים, כמובן). והמסדר עוסק בחיפוש, quest, חיפוש אחר הגביע הקדוש, החפץ הכל-יכול (או שילוש(!) החפצים. שלושה-שהם-אחד). סגור, מהודק, יפהפה.

לסיכום

רולינג רוקחת מאגדות, מיתוסים, סמלים וסכמות מוכרות ואף שחוקות עלילה חדשה ומקורית לגמרי. בעשותה זאת היא טווה רשת סימבולית עתירת משמעויות, הדהודי-עומק והתייחסויות הדדיות שגורמות לקורא הנאה צרופה בפיענוח הקשרים, במציאת ידידים ומכרים מיתולוגיים הקורצים אליו. הסמלים מאפשרים במידה מסויימת לחזות את התפתחות הסיפור ומדגימים שהוא אינו ארקאי כלל ועיקר אלא מתנהל לפי תבניות מקובלות של סיפור מימים-ימימה. וכיוון שתבניות הסיפור (סמלים, מספרים טיפולוגיים, הצלחת התם והצעיר, הסכנה שבעוצמת-יתר, התגרות ושבירת-גבולות ועוד) הוכיחו את עצמן אלפי שנים הרי שגם להארי פוטר מובטחת הצלחה. כל זאת ידוע ונאמר כבר עשרות פעמים אך אגדת שלושת האחים היא הדובדבן שבקצפת של רולינג.