הגיגית

הוצאת ידיעות אחרונות עושה מעשה, בהודעה מיום שישי היא מודיעה כי תוציא לאור, במחיר השווה לכל נפש, את מבחר ארון הספרים היהודי. זהו מעשה תרבותי ממדרגה ראשונה, המגדיר (וודאי בבעייתיות הנובעת תמיד מהגדרות ע"י ועדות שונות) את המסד, ה"לחם והחמאה" של בן תרבות עברי. חלק ניכר מהיצירות הן "יצירת הגלות" החל מהתלמוד הבבלי (מרתק בעיני כיצד יוגש "ספר" אדיר מימדים זה. האם יתורגם לעברית במלואו, כחלק מהמיזם של עדין שטיינזלץ? האם יופיע בתצורה של דף גמרא עם פירושים?), עבור דרך מורה נבוכים וספר הכוזרי וכלה ביצירות של מנדלי ושלום עליכם. אך בכל מקרה מדובר תמיד ביצירה עברית.

החשיבות המרכזית של "להיות בן-תרבות עברי" מתבטאת באופן החד ביותר בהכרת השפה העברית והסוגות המיוחדות שלה, בגישה אל הספרות והתרבות דרך פורמטים מסורתיים לכתיבה, גם ב"כאן ועכשיו". כמו שיש צ'אט ויש בלוג ויש מאמר בעיתון, ישנן סוגות שונות של כתיבה: מדרש, פיוט, ספרות מוסר, ספרות פילוסופית. לכל אחת אוצר מילים ייחודי ודרך כתיבה (לפי אותיות הא'-ב', לפי סדר פרשות השבוע, מן הקל אל הכבד,וכו') ההיכרות עם היצירות היא לא רק התוכן אלא גם הצורה הייחודית ואוצר המילים הייחודי שמתגלים אחר-כך ביצירות מודרניות של עגנון,שלום עליכם, יהודה עמיחי, עמוס עוז, מאיר שלו, אהוד בנאי, מאיר אריאל ואפילו קפקא.

מבחינה היסטורית, ההליכה לכיוון "ארון הספרים היהודי" מתחילה לדעתי מנקודת השפל הגדולה ביותר של הבורות שנחשפה בנאומו של יוסף דן, בעת שקיבל את פרס ישראל ב-1997. בנאומו תקף דן את מערכת החינוך החילונית על חוסר ההקנייה של בסיס תרבותי-יהודי איתן ואת החרדים על כך שניכסו לעצמם את מכלול הספרות והתרבות היהודית.

דבריו של יוסף דן נפלו על קרקע בשלה, שכבר החלה להנביט יוזמות כ"צו פיוס", לאחר רצח רבין. בעקבות זאת ניתנה דחיפה לבית המדרש "אלול" בירושלים והוקמה מכללת "עלמא" בתל-אביב כאשר הדמות המרכזית במהפכה היא רות קלדרון.

חשוב מאד לדעתי שההוצאה אינה מסורתית. שהיא מכילה מבואות אקדמיים, שהיא מודרנית בצורתה החיצונית. שהיא מזמינה. יחד עם פריחת הלחנת הפיוטים ושירי ימי הביניים הוצאת הספרות הכתובה שלנו מחדש היא הזדמנות להתחבר, להכיר, להתגאות. לא חייבים להסכים (ולדעתי בוודאי שלא לקדש) אבל רק היכרות היא בסיס לשיח ובסיס להמשכיות של יצירה.

***

המאורע החשוב השני הוא הוצאת הקומדיה האלוהית  של דנטה בתרגום חדש של אריה סתו. שנים רבות עמד הספר הישן בהוצאת תרשיש, על שלושת כרכיו, בראש רשימת הבלתי מושגים של חנויות הספרים המשומשים. אני ראיתיו רק פעם אחת ועלותו היתה 1500 ש"ח.

כיום, ניתן לרכוש כל כרך ב-80-90 ש"ח.

כפי שהוצאת המסד התרבותי היהודי חיונית לבן תרבות עברי, כך גם ההוצאה ההולכת ומתגברת של יצירות המופת של התרבות העולמית בעברית במחיר השווה לכל נפש (בערך) כמו הקומדיה האלוהית, פאוסט, דקאמרון, סיפורי קנטרברי ואחרים מקדמת את התרבות ומעשירה אותה.

דווקא עכשיו, מול כוכב נולד ורקדן נולד וכל הסחי והרפש שממלאים את ה"פריים-טיים" (שאותו, בכל האמור לערוץ 2 או 10 לא ראיתי כבר חודשים), צומחת נגד כל הסיכויים אלטרנטיבה של ממש. ולא סתם אלא ע"י גורמים כלכליים, הוצאות ספרים אמיתיות, לא מסובסדות.

דברים שכתבתי בשנת 2000 על ארון הספרים היהודי. דברים שאז הייתי צריך להתפלמס עליהם, ברורים כיום יותר, לדעתי.

מעט באיחור, אבל עדיין בזמן, פריסת שנוטובות לאנשים שעשו את השנה שעברה ואיחולים לעושי השנה הבאה.

שנה טובה לרב בני לאו על המילים שאמר בקשר לשנת השמיטה (לא מוצא ברשת, אבל עיקרם - ששמיטה היא לא רק דקדוק אובססיבי אחר גידולים חקלאיים אלא גם ובעיקר שמיטת-חובות ושנת התעוררות ביחסים שבין עובד ומעביד.)

שנה טובה לתמר ביאלה שמדרשיה המודרניים מאירים את התורה באור חדש ותמיד מעניין, מחדש, מרגש.

שנה טובה לגילי בר-הלל שעומדת לפניה משימת הענקים לתרגם את הארי פוטר השביעי.

שנה טובה לדינה מרקון ולד"ר הלנה רימון ושימשיכו בפרוייקט תרגום עוד ועוד יצירות מופת של בכטין לעברית.

שנה טובה לבלשן גיא דויטשר, שכתב את הספר הכי מעניין שקראתי בשנה החולפת. (ובכך הקדים אותי כבר מאיר שלו בטורו ביעידות אחרונות, לא נורא).

שנה טובה לאריאל הירשפלד על מאמריו במוסף הארץ, על טביעת עינו החדה, ניתוחי המוזיקה והספרות שלו וכמעט כל מילה שלו.

שנה טובה לראבל סאן שנשאר השנה בארץ, שהמאבק להשאיר אותו כאן הפיק את אחד הראפים הטובים שהיו כאן.

שנה טובה לנירית שלו-כליפא מ"יד בן צבי" על סיור בעיר העתיקה שהשאיר טעם של עוד (ועוד ועוד).

שנה טובה לקוראים הגלויים והסמויים כאן.

לחובבי המוזיקה הקלאסית ומוזיקה בכלל.

ויותר מהכל - לנהר האהבה של המשפחה שלי, שהוא עמוק, רחב וזרמו איתן ומרווה.

שנה טוב ומתוקה.

תודה לזו-ש שבזכותה החל מדגדג לי לפתוח בלוג. מי ייתן ותנצנץ שנתך כרסיסי אור השמש הניתזים מלוכד השמש המופלא שלך אשר בחלוני.

תודה לסיוון בסקין על הספר "יצירה ווקאלית ליהודי, דג ומקהלה" שיצא השנה. שתהיה לך שנה שכולה "הו!"

תודה לחנן כהן על וובסטר שפתח לי אופקים ותודה אדירה על שהכליל בו את בלוגי הצנוע. שנה מלאת עפיפונים לך, יקירי.

תודה לבועז כהן ול-88FM על האלטרנטיבה לקשקשת ברשת ועל כך שהתחנה עוד קיימת, גם השנה. שנה טובה לאיש הטוב של הרדיו.

תודה לאריאל הירשפלד על "רישומים של התגלות" הספר הכי טוב שקראתי השנה. אני מאחל לעצמי לקרוא עוד הרבה דברים יפים, נשגבים, מרגשים ואמיתיים משלו.

תודה למרגי שפתחה לי צוהר לחיים כל-כך שונים ובתנופת כתיבה וביטוי מדהימים. ותודה מיוחדת לה על שהיא תמיד קוראת, כמעט תמיד מגיבה. ושיהיה לך, באמת, רק טוב בשנה הבאה! ובלשונך - שמרפי יתחלק על קליפת בננה ויהיה בגבס כל השנה, א מ ן.

תודה לעומר שומרוני על המלצות המוזיקה הקלאסית שלו. ולשגיא נאור על המלצות המוזיקה ה"קלאסית" שלו. שנה מלאת מוזיקה טובה לשניכם, איש-איש בסוגו ובטעמו.

תודה לברוס ספרינגסטין, בוב דילן ומרק נופלר שהוציאו תקליטים חדשים השנה. באופן מוזר כולם חוזרים לשורשים של מוזיקה אמריקאית-פולקית-שורשית ונשמעים רעננים וחדשניים כמתנדבים בקיבוץ. No shana tova for you, goyim.

תודה לרמי שלהבת על הפרוייקט "בין הזמנים " ב"בלי פאניקה" שלו, שהוציא כמה סיפורי מד"ב מקוריים יפהפיים, איכותיים ומרתקים. שנת אושר ועושר לך, חביבי.

תודה ליוצרי אימאגו ובמיוחד לרמי נוידרפר. על המגזין העשיר והמעשיר ביותר ברשת כיום. הניתן להוסיף ולגדוש בידע נוסף את הבור המלא הזה? אם כן - שנה מלאת ידע נוסף.

תודה לחברי יסו"ד על הנסיון המעניין לדחוף את מפלגת העבודה אל מקומה הנכון ומי ייתן שבשנה הבאה הדבר יצלח בידיהם.

תודה לגדי טאוב, הקול החדש של השמאל הציוני הרציני על הבלוג החדש. לכולנו אאחל יותר השפעה פוליטית פעילה שלך, גדי.

תודה ושנה טובה לכל הכותבים והקוראים שמעשירים את חיי באינטרנט ומחוצה לו, בשנה האחרונה, שנת הבלוגיספרה שלי.

ובמיוחד תודה לששת קוראי ותקווה שבשנה הבאה אכתוב יותר ויותר טוב, להנאתכם.