הגיגית

עוזי לנדאו התראיין הבוקר אצל רזי ברקאי. אינני קרוב אצל דעותיו של זה אבל הוא לא דיבר פוליטיקה.

הוא אמר כמה דברים נכוחים וחשובים.

קדימה היא אסון. הוא קרא לה "אוטובוס מאסף" הנהוג ע"י ספינרים (סחררנים) מקצועיים, שאסף מהליכוד והעבודה את הפחות ראויים וחילק להם תיקי מיניסטרים (מי אמר חיים רמון?). את התוצאה האיומה חווינו.

הוא יצא נגד ה"אתרוגיזציה" (מי זוכר) ונגד התפקיד של התקשורת ביצירתה של קדימה, בחסימת הויכוח הציבורי ובטשטוש הכשלים כולל בתקופת ההתנתקות (ולו רק בנושאים כגון היחס לו "זכו" אנשים שהסכימו להתפנות אך לא הוכנה להם שום תוכנית רצינית מצד הממשלה, בבחינת הקדמה למחדל העורף במלחמה).

מכאן עבר לנדאו לדבר על התפקיד שלנו, של המקטרים. הצטרפו למפלגה עוד היום, הוא אמר. לעבודה או לליכוד. נהלו ויכוח ציבורי, אל תיטו אחר ספינרים ואל תתנו שיאתרגו לכם מנהיגים.

וכל זה מתקשר לפוסט החשוב של אשתו של - זה הזמן להכנס ולהשפיע.

ג'קי לוי דיבר ביום שלישי על הדור האבוד של בני ה-50-60. הם, "דור המדינה" שבגר ערב מלחמת ששת הימים, שאישיותו התעצבה בצל הנצחון הגדול ושקיבל את כל הבובמה לפרצוף ביום כיפור. הדור הזה הכזיב. הוא לא הוציא מבין שורותיו אנשי מופת ראויים (מי אמר חיים רמון?). הדור הזה בזבז עצמו לדעת. מבני הדור הבא, כך אמר ג'קי לוי, הוא מתרשם הרבה יותר לחיוב, אני נוטה להסכים עמו. אנחנו לא לגמרי ציניים (כמו שמסתמן הדור שאחרינו), עוד זוכרים ימים יותר צנועים בארץ הזאת, בלי ספינרים ואופנות מסתחררות, עוד לא כבה בנו האינסינקט לחיים, להט הויכוח. רק מה? אנחנו בורחים מפוליטיקה כמו מאש. היא מגעילה אותנו. האנשים שבה דוחים. התנהלותה מסואבת.

זה הזמן. זו ההזדמנות ההיסטורית לשנות את פני המפלגות. להעיף בכוח את הרפש. אם כל האנשים הטובים שנלחמו, וסייעו בצפון וראו במו עיניהם את העזובה המנהיגותית יתפקדו, כפי שאמר עוזי לנדאו, לא לאיזה יציר מפלגתי קיקיוני-אופנתי, אלא לגופים המסורתיים, אולי אולי יש עוד איזשהו סיכוי להבנות מהשבר שאנו נמצאים בתוכו.

לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.  צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (מפרשת השבוע)

 שבת שלום

ראשית למי לא להצביע? ברור שלא לכל מי שנמצא ימינה מקדימה.

קדימה? הבה נראה. נעזוב אפילו לרגע את הרמה הפרסונלית: צחי נגבי? דליה איציק? רוחמה אברהם? אולמרט??!!

זאב שטרנהל כתב לפני מספר שנים ספר שנקרא "לא ימין ולא שמאל" ובו הוא מנתח את עלייתן לשלטון של מפלגות פשיסטיות באיטליה, ספרד, פורטוגל, ארגנטינה. הטענה שלו היא שפשיזם אינו בהכרח קשור לימין הפוליטי אלא דווקא לתדמית של "אחדות" של "מרכז" של טשטוש והעלמת ויכוח דמוקרטי בענן של עמימות מסרים. זאת על-ידי מפלגה "עממית" שקוראת לעם לתת את הכח למנהיג אחד חזק, אבהי, שכבר יעשה את העבודה.

לתומי תמיד חשבתי שסצנריו כזה יכול לבוא רק מהימין בארץ ולא הסכמתי עם שטרנהל לגבי ה"דרך השלישית" המאפיינת מפלגות כאלה. אבל קדימה באה בדיוק כדי להפריך את דעתי ולחזק את הטיעון השטרנהלי. שרון וקדימה אינן מייצגות ימין פוליטי אלא בדיוק גוש עמום, המתנגד התנגדות חריפה רק לדבר אחד - לויכוח הפוליטי הדמוקרטי. מבחינת קדימה השאיפה היא לקבל 61 מנדטים, להשתיק את כל הנודניקים ולתת לשרון "לעשות את העבודה". אופס. לקדימה קרתה תקלה היסטורית טראגי-קומית (כמו כל התאונות ההיסטוריות). האיש החזק שהיא היתה רק פלטפורמה להעלאתו, חדל למעשה מלהתקיים כאיש ציבור. אינני יודע אם יש תקדים היסטורי לפלטפורמת-עץ רתומה למשאית הממשיכה לנסוע ברחוב הקרנבל לבדה, לאחר שבובת-הענק שנשאה על גבה התנפצה לרסיסים, ושפלטפורמה זו עוד תזכה בתואר "המיצג האהוב ביותר על הקהל".

למי כן אצביע?

אני מעתיק לכאן את תגובתי לפוסט בבלוג של יורם מלצר ב"רשימות":

בדיוק היום חשבתי כמה אין לי התלבטות.
כל שנות ההצבעה שלי הצבעתי למרצ, פרט לשנה הראשונה, בה הצבעתי למפלגה קטנה וסימפטית בשם מפ"ם. מפ"ם התאחדה עם הצרה הצרורה הנקראת שינוי ויחד עם רצ, נוצרה מרצ. ככל שמרצ התרחקה מרוחה של מפ"ם (ציונות, אהבת אדם, סוציאליזם) ונהיתה יותר צפונבונית, יותר מנותקת, יותר איזוטרית, יותר קפיטליסטית סלדתי ממנה יותר. השתלטותו הבריונית של ביילין, שיכול להיות חבר של ליברמן וקפיטליסט לא פחות מביבי, סימנה עבורי את סוף הדרך. מסע הפרסום שמרצ בחרה לעצמה בבחירות האלה הוא לא פחות מהזוי. אין לי מושג (וגם לא להם) מה בעצם הם רוצים. לא ברור מה הם מציעים.
ולעומת זאת - פרץ ומפלגת העבודה כמו מעלים את רוח מפ"ם הרדומה. ישראל זקוקה למפלגת עבודה חזקה וגדולה ככל האפשר כדי שתהיה משל נגד למושחתות קדימה, לימין המטורף ולקפיטליזם החזירי.