Enter the suicide Angels

היום באומן 17 מופיעה הלהקה הידועה בתור זאת שיצרה את כל הדום דאז. (DOOM DEATH)

לא פעם ראשונה היא מגיעה ארצה,רק לא הלכתי עד עכשיו איך שהוא.

OMG
כל הזכרונות מאותה תקופה שהייתי הולך עם דיסקמן (שקרא גם MP3) ,לא הולך,יותר משוטט ללא מוצא.
זה כמו שישבתי פעם בחנת אוטובוס,לא פני שנסעתי לאן שהוא,הרי היה שישי ולא היו אוטובוסים .הייתי מוצא את השיר שרציתי לשמוע ושמעתי אותו.ואז...שמעתי אותו שוב.ושוב.
"Hallowed land" ,
"True belief":

All I want is the same, a true belief,
And I know that the truth is always right
But it's time to search for lies
You're the one I try to save
But the blood spills from your veins
"Disappear":
In a constant commotion - When I speak it's
revulsion maybe you'll disappear Recall the past
when you were strong Those distant days it seems
are now forever gone, You'll increase desire to
wander and retire, But you know escape is to run
"As I Die",
"Widow
"Pity the sadness:
Sunlight greets my open wounds
Morning's light reflects the doom
My soul is free, it lives again
To roam alone in darkness
Morning...

I've cried for god
And I've cried for you
I pray that in the end your
sense will break though

Sadness lives after we die
The pains of life increased outright
Contest my sins priorities
Crushed my spirit to its knees

אז ישבתי שם בתחנה ומישהי שאלה אותי משהו כמו"אתה מחכה לאוטובוס?עכשיו אין אוטובוסים."היה לה מבטא ערבי .ראיתי אותה אחרי כמה זמן ,סוג של הסתכלנו אחד על השני אבל לא אמרתי כלום,לא שלום ,לא הי.כאילו זה אני.אני לא מדבר עם אנשים כזה קל.אבל חשבתי אחרי זה - אולי היא חשבה שלא דיברתי אתה כי היא ערביה?זה SUCKS!

ופעם אחרת נעצרה מישהי במכונית,עמדה זמן מה באותה תחנה,ואז פנתה אלי - אם אני צריך טרמפ.הייתי כמו - אוקי,למרות לא הייתי נוסע לאף מקום.היתה זאת בחורה ישראילית "רגילה" אולי בשם דנה או משהו כזה.אמרתי לה שחיכיתי לחבר שהיה אמור לאסוף אותי ולא בא בסוף.למה אמרתי את זה?אין לי מושג.
כן בטח הייתי צריך להגיד משהו כמו-"אין לי באמת לאן לנסוע או ללכת,חברים אמיתים או חברה.אז אני סוג של יושב פה,שומע את המוסיקה הדיכאונית הזאת ומחכה שהמוות כבר תקח אותי".חחח נשמע יותר טוב?ואז היא נתנה לי טרמפ הביתה - המקום האחרון שרציתי להיות בו.ו...הלכתי הביתה.זה היה מפגר לחזור לאותה תחנה להמשיך לעשות רושם שאני נוסע לאן שהוא,למרות שכבר אין אוטובוסים...

כן ,היו ימים...

---

ועכשיו הם מגיעים.האנשים ששרים את כל השירים האלה.
יצאו מהדיסקמן ונגן MP3.

מוזר ,אבל רוב הזמן היה נדמה לי שאני "הדבר האמיתי" כשכל האנשים האחרים שכביכול גם בקטע של רוק כבד לא נראים אפילו חצי מדוכאים כמו שצריכים להיות בהתחשב בשירים כאלה.והולכים להופעות כאלה כאילו זה סתם עוד סוג של מסיבה.
משעשע משהו.נזכר בזה שהייתי עד לשיחה של שני אנשים שהיו לבושים הכי METAL שאפשר.שיחה רגילה עם "מה שלומך?" וי"יום טוב שיהיהלך".זה היה בתומר,חנות בתל אביב,נראה לי.אממממ...ולמה זה הפתיע אותי?איך הם היו אמורים לדבר :?F...CK OFF BATARDS?SEE YOU IN HELL!!
חח