Enter the suicide Angels

לפני כשנה התוכחתי עם סטודנטית בלגית בנושא של טכנולוגיה.זה היה בבלגיה ברכבת בדרך לבריסל ,איפה שהייתי אמור להתרשם מכל הדברים האלה שהתיירים מתרשמים מהם בדרך כלל.היא טענה שטכנולוגיה מאפשרת לבני אדם לא לדבר אחד עם השני.להיות עסוק עם הפלאפון או מחשב שלך ולא לראות את האנשים מסביב.ואני ניסיתי להוכיח שזה לא נכון.שלא הטכנולוגיה יוצרת ניכור בין האנשים.שהטכנולוגיה זה רק הכלי.ואנחנו אלה שבוחרים להשתמש בה בדרך זאת או אחרת.היטליר בחר לבנות תא גזים ולהשתמש בהם כדי להרוג אנשים ,זה לא שהתפתחות הכללית של הטכנולוגיה מאפשרת לבנות תא גזים לכן אין ברירה אלא ללכת בדרך הזאת.

יותר מזה ,אני בטוח שכל טכנולוגיה חדשה הייתה מעוררת התנגדוהיות מהסוג הזה.דברים מובנים מאליו כמו טלפון ביתי פעם גם לא היה מובן מאליו.ואני בטוח שהיו אנשים שאמרו שבגלל הטלפון אנשים לא יוצאים מהבית ולא נפגשים עם החברים.הרי מספיק פשוט להרים שפרפרת ולחייג.

בדיוק ככה היום יש אנשים שעושים דברים יצירתית במחשב שלהם ויש אלה שפשוט רואים סרטים פורנו כל יום.או משחקים סוליטר.אם בן אדם קדמון לוקח אבן בשביל להרוג בן אדם קדמון אחר מי אשם האבן או הבן אדם?הרי הוא היה יכול לבחור לא להרוג אלא,נגיד לצייר דינוזאורים על בתוך המערה שלו.

בדרך כלל לרוב האנשים לא אכפת מהטכנולוגיה.טכנולוגיה חדשה שמגיעה בדרך כלל מתקבלת כאסון טבע.יותר נכון מזג אוויר.כלומר משהו בלתי נמנע שכבר פה.כבר בבית שלהם.כמו המחשב החדש המהיר,או הטלויזיה הדקה והיפה.או הסמארטפון בכיס.אנחנו לא יודעים מי בעצם הביא לנו את כל הדברים האלה.לא אכפת לנו.מי המציא מצלמה דיגיטלית?מחשב נייד?אינטרנט?גם אני לא יודע וחבל.אבל אם מישהו פשוט יקח את כל זה,איך בדיוק נרגיש?כן,נרגיש שלקחו לנו משהו חשוב בחיים שלנו ובצדק.לכן אני כן רוצה לתת כבוד לאחד מהאנשים שבזכותם החיים שלנו קלים יותר,כיפים יותר ,הי טכים יותר.אני מדבר על סטיב גיובס.

היוצר והראש של החברה מספר אחת נכון להיום אפל היה ידוע כאיש מאחרי הפלפאון מספר אחת איפון,נגן מוסיקה הכי פופולרי,ופאוד ו,בזמן האחרון המחשב הלוח החדיש אפד.הצגת המוצרים של החברה שהוא ערך,ביים וכיכב בה,הפכה להיות האירוע המרכזי של עולם הטכנולוגיות.לא הרבה אנשים יודעים שהוא עשה הרבה יותר מזה.הוא גם האיש מאחרי של מחשב ביתי,כמו שהוא היום.כראש של פיקסר הוא עזר ליצור סרטים מצוירים הטובים מכל זמנים כגון טוי סטורי ,נמו ואחרים.עם חנות המוסיקה יטונס הוא הציל תעשית מוסיקה שלמה כשהוא אפשר דרך קלה אבל גם חוקית להוריד שירים מהאינרנט.

סיפור של הגיובס נכתב על ידי ולטר יסאקסון שכתב גם ביוגרפיות של אינשטין ופרנקלין.הספר הוא תוצאה של מאות ראיונות עם אנשים שעבדו ם גיובס,משפחה ,חברים וכמובן גיובס עצמו.הוא לא התערב בספר, כדי שיהיה אוביקטיבי.

הספר מציג גיובס כבן אדם מוכשר,אולי אפילו גאוני שיודע מה הלקוח רוצה עוד לפני שהוא רוצה את זה.ומצליח לשלב הטכנולוגיות החדישות כדי ליצור מוצר שיספק גם את הצרכים שהוא לפני כך לא חשב שיש לו.למשל גיובס לא עשה סקר שוק כדי לבדוק מה האנשים רוצים.הוא סמך על האינטונציה שלו.ובדרך כלל צדק.הוא אהב לצטט את פורד :אם היו שולים את הלקוח שלי לפני מה הוא רוץ. הוא היה עונה סוס יותר מהיר.

 אבל מצד אחר הוא גם מראה סטיב גיובס אחר.גיובס שלא הסתדר עם אנשים.צעק ,קילל.איש שנטש את הבת שלו ליזה ולא הכיר בה בכלל עד גיל מסוים.שהתנהג איך שבא לו ולא כמו שצריך,לטוב ולרע.הוא באמת האמין שהוא יכול לעשות הכול.ובתור מנהל מה שעליו לעשות זה להשפיע על אנשים כדי שהם גם יאמינו בכך.בזה הוא יצר משהו שקיבל שם גיובס  distortion field     relity שדה עיוות המציאות.הוא יכל לשכנע אנשים בכל דבר.מה שדרך אגב, עזר לו לשכנע ראשי סוני וחברות אחרות האחראיות על זכויות יוצרים רוב היוצרי מוסיקה להתאחד במסגרת הוטוניס וללמוד להרויח ממוזיקה גם בעידן הדיגיטלי.

הספר מעניין גם כספר הסטורי שמשחזר אחד מהתקופות המעניינות גם באופון כללי וגם מבחינה ההתפחות הטכנולוגית שלה.ובטיב באמת היה אחד מהנציגים של התקופה הזאת.הוא השתמש בלסד,וזה לטענותיו הייתה אחד מהחוויות המרכזיות של החיים שלו.הוא ראה את עצמו כמורד,אומן,ממשיך של בוב דילן ,רק בעולם הטכנולוגיות. אם להשתמש במילים שלו:

 ״האנשים שמשוגעים מספיק כדי לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם, הם אלו שעושים זאת…״ סטיב ג׳ובס.

הזמן שלך מוגבל, אז אל תבזבז אותו בלחיות חיים של מישהו אחר. אל תתן לרעש של הדעות של אחרים להטביע את הקול הפנימי שלך.

- כשהייתי בן 17, קראתי ציטוט שהלך משהו כמו: 'אם אתה חי כל יום כאילו הוא האחרון שלך, יום אחד תהיה צודק'. זה עשה עלי רושם, ומאז, במשך 33 שנים, הסתכלתי במראה כל בוקר ושאלתי את עצמי: 'אם היום היה היום האחרון של חיי, הייתי רוצה לעשות את מה שאני עומד לעשות היום?". ואם התשובה הייתה "לא" במשך יותר מדי ימים ברציפות, ידעתי שאני צריך לשנות משהו.

- כשאתה צעיר, אתה מסתכל על הטלוויזיה וחושב שזו קונספירציה. הרשתות קשרו קשר לטמטם אותנו. אבל כשאתה מתבגר קצת, אתה מבין שזה לא נכון. הרשתות בעסק כדי לתת לאנשים בדיוק את מה שהם רוצים. זו מחשבה מדכאת הרבה יותר.

בתחילת דרכו גיובס בא לחפש אבודה באטרי,חברת מחשבים ולא רצה לעזוב עד שיקחו אותו.שאלו סגן מנהל החברה -יש איזה היפי מתעקש שהוא רוצה לעבוד פה.לקרוא למשטרה או שתדבר אותו. הוא הסכים לדבר עם גיובס .ככה סטיב התחיל עבודה באטורי כמהנדס.

כל דבר בשביל גיובס היה צריך להיות לא פחות ממושלם.או שזה מושלם או שזה חרא.

ציטוט לגבי עיצוב :

 - זו אחת המנטרות שלי – מיקוד ופשטות. משהו פשוט יכול להיות יותר קשה מאשר משהו מורכב: צריך לעבוד קשה כדי לנקות את המחשבה ולעשות את זה פשוט. אבל זה שווה את זה בסופו של דבר כי ברגע שאתה מגיע לשם, אתה יכול להזיז הרים.

כשגיובס היה כבר חולה,הוא שכב במיטה בבית חולים והיביאו לו מסכת כדי שיוכל לנשום.חצי רדום הוא עדיין מילמל שהוא לא אוהב את העיצוב שלה ורוצה שיביאו לו חמש אז הוא יבחר.

סך הכול הספר מעניין .קראתי יותר מ700 עמודים תוך זמן קצר יחסית.הבעיה היחידה זה שמראים סטיב תמיד ממרחק.אולי זה מגבלה בכלל של ספרי ביוגרפיה אבל אתה לא באמת יכול לדעת מה הוא הרגיש הוא מה הוא חשב.אלא מה הוא אמר ואיך התנהג.אנחנו לא מרגישים את גיבור הספר.מספריך לנו עליו.שזה גם מעניין,הרי גיובס היה איש מאוד מעניין.אבל לפעמים זה מרגיש יבש מדי.אנחנו עד הסוף לא מבינים מה קורה מראש שלו.למה הוא עשה ככה ולא אחרת.מדברים על סטיב.סטיב מדבר על עצמו.אבל לא סטיב גיובס כמו שהוא היה באמת.זה מה שנשאר לנו לנחש.

נשלח מה-iPad שלי