הלכתם להצביע ? למה לקחת דברים כאלה קשה,מבחינתי אין ממילא שם אף אחד שמייצג אותי אז אני לא מתרגש. והיה זמן כשלא הייתי מפספס אפילו הפגנה אחת(של השמאל,כמובן).ואחר כך אמרתי לעצמי שזה לא בדיוק סוג של מסיבות שמתאימות לי (וזה כן מסיבות במובן מסוים).והאנשים ,הטיפוסים שהיו באים לשם זה סיפור נפרד בפני עצמו.לתאר את זה בצורה ספרותית?למישהו מעניין? אני כן בעד מרץ אבל רק בשביל לאזן חרדים וכוחות אחרים,אני לא ממש רוצה שהם יהיו המפלגה השולטת,אבל הם בטוח לא יהיו גם,אין מה לדאוג.קואליציה קדימה,עבודה,מרץ -זה אופציה הכי טובה בשבילי.אבל שוב,אני כבר לא ממש מתרגש מנושאים כאלה.אני זוכר טוב מאוד שלאף אחד מהאנשים האלה לא ממש אכפת ממני.נצחון של מפלגה זאת או אחרת לא תעשה אותי מאושר.כולם רק מייצגים קבוצה מסוימת,כלומר,לא מייצגים אף אחד באופן אישי.
בקיצור ,תשכחו מהשטויות האלה.יש דברים יותר מעניינים.למשל אני למדתי להוסיף תמונות לרשימות בבלוג.זה באמת מגניב.בהשוואה למפלגות.
וזה קטע שלא קשור לבחירות האלה,זה יותר ישן,אבל כן קשור לנושא של פוליטיקה בגדול.
נכתב בעקבות בקשה של קורדליה.זה כתוב בצורה סתמים,לא ספרותית.לא לבקר יותר מדי.
הייתי עומד עם הדגל.כבר חצי שעה או משהו כזה.דגל ענק של ארץ ישראל.הייתי חלק מהפגנה של השמאל שהייתה מתקיימת כל שבוע.היינו סך הכול חמש עשרה איש בערך והיינו עומדים לי יד תחנת אוטובוס שסמוכה לקניון ערים כפר-סבא.כולם היו עם כל מיני שלטים מהסוג של "די לכיבוש".רק לי נתנו דגל במקום.או שבחרתי בעצמי,לא זוכר כבר.והיה משעמם עד מוות!הקטע המצחיק היחיד היה הליקודניקים. נוער ליכוד היו מתייצבים מולנו ,בצד האחר של הכביש כל שבוע.אפשר להבין ,קיץ,חופש,אין מה לעשות.אבל הליכוד היה בשלטון!אז למה שהם יפגינו!אבל בכל זאת הם רצו להיות שם בשביל להיות האנטי שלנו.איזון כוחות.עברתי את הכביש עם הדגל שלי בשביל לדבר אתם.סתם בשביל להראות שאנחנו לא כאלה אויבים.אבל הם לא בדיוק רצו .בסדר,לא קרה כלום,חזרתי ל"שורות שלנו".וכל השעמום היה נובע מזה שגם מתוך האנשים "שלנו" לא היה לי עם מי לדבר.אלה שהיו בגילי ,"נעור עובד ולומד" למיניהם לא בדיוק התלהבו ממני בגלל שאני רוסי,ויותר מבוגרים,כל מיני סטודנטים,אלה בכלל היו אליטיסטים,אפילו לא היו אומרים שלום.רק דיברתי עם איזה שהיא אישה שלא היה אכפת לה עם מי לדבר.היא הייתה במצב רוח טוב תמידי.היא הייתה מסוג של נשים שלא מתחתנות בגלל חוסר של נשיות וסקסיות (מה שזה לא יהיה) ולא עושות קריירה בגלל חוסר של שאפתנות ועוסקות בגלל זה בכל מיני דברים חברתיים.יש נשים כאלה.והיא משום מה החליטה שאני קומוניסט מקורי שבא ישר מרוסיה,אחרי שדיברנו.משעשע.הייתי יותר אנרכיסטי בהשקפת עולם שלי.ומה הקטע של אותם קומוניסטים שראיתי גם אותם מדי פעם בתל אביב עם חולצות של צ"ה גברה או מרכס?גם לי יש חולצה של צ'ה אבל קומוניזם בימינו?לא מוזר?
לי יד האישה הזאת עמד גבר לא גבוהה.קיבוצניק טיפוסי.הוא היה בא להפגנות האלה כמו לעבודה.עוד מישהו שעמד לי ידו היה מצטרף להפגנות סתם,בשביל לדבר עם החברים.גם היו שתי בנות מלאות במיוחד עם משקפיים שהיו באות רק מפני שאף גבר לא רצה אותן,כמו שאני הבנתי אותן.אולי אני טועה ,אבל עובדה שאף בת יפה וחמודה לא הייתה מתקרבת להפגנות שלנו.כל אחד עם המצוקה שלו.ואני יותר מכולם.כי רציתי להתחבר לחוויה ישראלית אוטנטית כל שהיא ,לא משנה מה.אבל בסוף גם לשם לא הייתי שיך. רק הסטודנטים אולי היו באים ממניעים אידיאולוגים בלבד,אבל גם זה לא בטוח.
נעצרה מכונית ,ממנה יצא גבר עם בנו.האישה שדיברה איתי רצתה לגייס גם אותו.אבל הוא רק הסתכל עם זלזול במבטו ואמר:"מה,אין לכם משפחות ,אין לכם מה לעשות?" והלך.זה הוא זה.
ואני הייתי עומד עם הדגל שלי.כן,אין לי משפחה וכן אין לי מה לעשות.אבל זה לא משנה,אני פשוט רציתי להיות חלק ממשהו שהוא יותר גדול ממני.ואולי זה לא בדיוק הדרך הנכונה.אבל אני לא הכרתי דרכים אחרות.לא מכיר גם עכשיו.
כמה בנות היו מסתכלות עלי מחלון של הבית הסמוך עם סוג של "איזה חמוד" הבעת פנים.זה רק היה מעצבן אותי ועושה אותי להחזיק את הדגל שלי יותר חזק.לא רציתי להיות "חמוד".רציתי להיות ישראלי אמיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
