Welcome to the Land Of the Dead
אני בדיוק בדקתי כמה מדברים שנכתבו לפני הרבה זמן ,רובם עוד ברוסית.DAMN! אני כל כך ירדתי ברמה! באותו זמן הייתי משלב סגנון של מיאקובסקיי ועוד שני משוררים צרפתים במשהו מיוחד משלי. ואז החלטתי - אני חוזר לסגנון המקורי שלי!ועכשיו - בעברית. רק שלא בטוח שזה אפשרי. מה צריך בשביל זה?הרבה כאב,הרבה אנרגיה והרבה השראה .ראשון יש לי אבל אם יש לי השאר?
אבל הדבר שזה לא סתם כאב,זה מיה משהו מיוחד במינו,לא בטוח שאוכל לשחזר את זה...
העיקר לתאר את עולם האימה כמו שהוא ,סוריאליסטי,עם הרבה דם וסבל פתוח,לא מוסתר כמו שהוא במציאות שנחשבת אמיתית.
לשחזר את המציאות האמיתית המדממת כל רגע ורגע,כל הפצעים הפתוחים,לתת קול לכאב גדול וקטן,למצוא פנים לכל אחד ולכל דבר שאין עדיין להם פנים אמיתיות,והם חייבים להסתתר בינתיים מאחורי מסכות מטופשות.
לא יודע למה לא הייתי עושה את זה עד עכשיו.אולי כי קיוויתי שאולי בכל זאת לא הכול אבוד?לא יודע.
אבל ברור שאין לי מה לאבד יותר ואני צריך ללכת לשיא הרגש שזה גם השיא של הקיצוניות בכל המובנים.(לא כמו הבחורות הטובות של פעם שהיו "שומרות על עצמן")
הבעיה שאני יותר עייף עכשיו ממדוכא וצריך כבר ללכת לישון.בשביל להתעורר בבוקר לקראת עוד יום אחד חסר כל משמעות...
ומחר אולי יהיה לי מצב רוח אחר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
