| |
Enter the suicide Angels
יש אנשים שיגידו שאני לא קיים.אל תאמינו להם.
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2006
ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב,חוויות מרגשות כבר לא פוגשים ברחוב...
זה עניין של שליטה,רוב האנשים כשסובלים פשוט רוצים להפסיק לסבול ולא ליצור משהו.ואם כן אז הם פשוט מתחילים להתלונן ולבכות בצורה זאת או אחרת במקום פשוט לקבל את המציאות האיומה כמו שהיא.
ברור שאני רוצה לכתוב יותר כשטוב לי,אבל הכתיבה בזמן הסבל זה הרבה יותר מאתגר.גם לעלות על הסבל גם ליצור משהו ברמה.דברים גדולים נוצרים מתוך כאב,לעומת דברים טובים ו"נהדרים" שבאמת,עם כל הקלילות שבהן נכתבות בזמנים טובים יותר.
אין ספק שהדברים היותר חשובים שלי נכתבו מתוך סבל,למרות שיותר נוטה לכתוב בתקופות קלות יותר.
אינני יכול לתרגם שירים של אותה תקופה - יש יותר מדי משחקי לשון,גם בקטעים אחרים שליטה בשפה הרבה מעבר לעברית שלי.אני לא אומר שהדברים האלה בהכרח משהו ענק,אבל המקום שהם יצאו ממנו זה מה שחשוב.
בני אצולה מפונקים?אבל רעב זה לא בדיוק סבל שגורם לכתוב.ומי בינם היו כותבים?אני בטוח שלא בדיוק הכי מאושרים,אלא דווקא הכי "חיוורים ",,הכי חולנים.וחוסר של זמן זה סתם תירוץ. אין לי לא עבודה ולא חיים מסודרים ולא כלום ואני יודע שפחות או יותר בחרתי בזה.עניין של בחירה.
| |
| כינוי:
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
