הגענו לטרמינל 1.כמו שאמרתי הוא לא נראה כל כך שונה מבחוץ,רק שלא היו לי ידו מכוניות כמו פעם.
אבל בפנים הכול היה שונה.איזה שהיא הרגשה דכאונית חדרה בי ולא עזבה אותי עד לרגע האחרון.כי הכול היה ממש קודר שם. (ממש קשה לי לא להכניס : היה נראה,אבל עדה אומרת שלא נכון לדבר ככה,אז איך אומרים כשמדובר במשהו מתמשך בעבר? כמו HE WAS SMOKING WHEN I ASKED HIM...?) הבניין עכשין נראה פשוט מוזנח. כנראה לא מנקים ולא שומרים עליו כמו שקודם, וזה יוצר אוירה קשה למדי.אבל ,מצד אחר הבניין עצמו ,שזכור לי טוב כל כך מהימים הטובים יותר שלו , הפך להיות תערוכה בפני עצמו. בכל מקום כתוב כל מיני דברים של שדי תעופה - כרטיסים,גבול, דיוטי פרי, וכדומה. היה נראה ממש אבסורדי, חוויה בפני עצמה. אבל חוויה דכאונית ,כמו שכתבתי,כי עכשיו כבר אף אחד לא טס משם לאף מקום ,ההבטחה של לאוף מפה לא מתממשת כבר. האנשים מתערוכה ניסו אפילו לחזק את ההרגשה הזאת על ידי כך שהם שמו מאחורי הדלפקים שבהם קודם ישבו עובדים של שדי תעופה ובדקו כרטיסים דמויות מוזרות מקרטון עם קובעים מוזרים.
התערוכה עצמה הייתה בסדר,אני מניח,בהתחשב שזה רק תלמידים של בית ספר ,לא אומנים של ממש. (אני שוב כותב עם זמן מתמשך של עבר,לא מסוגל לכתוב אחרת,זה טעות?).
הדברים בתערוכה הייתי מחלק לנחמדים: מזכירים לא במקצת דיאלוגים שלי עם החתול שלי (מונולוגים ,יותר נכון). לפריקים : כל מיני מוזרויות חסרי ערך אומנותי,יותר פוזה ושטיויות .ולפריטים שהם כן היו טובים ומעניינים,וכן היוו ישג אומנותי (לא כזה גדול ,אבל עדיין).
המקום ,דרך אגב היה TOTAL FREAK ZONE - מוצף בכל האשקנזים החולנים והחיוורים ביותר , שרובם היו נשים של גיל הממוצע בעלות משקפיים ותואר שני (אני מניח) ובנות שלהן של גילאים שונים.בחורים דווקא היה פחות.לא יודע.אולי תמיד גברים פחות במקומות כאלה.
שכחתי להגיד שהיו שם (היו,כי התערוכה נסגרה כבר) כל מיני דברים - וידאו,פסלים,ציורים,וידאו ארט,אנימציה,-כל מה שתרצו. או לא תרצו.
העבודה של בן הדוד שלי הוצגה באחד מהמחשבים,ביחד עם עבודות של אחרים. ביקשנו מהבחור שעבד שם שיעזור למצוא והוא כן עזר.בדרך למחשב הנכון נדהמתי לראות פתאום שלט שעליו כתוב :דיוטי פרי סקל, אבל מתחתיו לא מוצרי אלקטרוניקה אלא דברים הכי מוזרים שאפשר לדמיין שיעודם לא היה ברור.
אז היה צריך לקחת אוזניות שהיו מחוברות לDVD שהיה מחובר למחשב.לקחתי. שמעתי מוסיקה מוסיקה,הסתכלץי על הסרטון המצויר על ידי בן הדוד שלי. ראיתי דמויות מאונכות בעלות ראשים מתחודדים כלפי מעלה .נחמד.רק לא כל כך מתחברת לי המוסיקה הזאת למה שאני רואה. ואז הבחור שישב לי די אמר לי שבעצם לקחתי אוזנית לא נכונות . חחחח אוקי.לקחתי את האוזניות הנכונות ורק אז היה לי התענוג לשמוע את הדמויות המרובעות האלה מקללות אחת את השניה באנגלית והורגות עם האקדחים שלהם לקראת הסוף אחת את השניה. :BOSS" JUST TELL ME WHAT TO DO,TELL ME WHAT TO DO,- היה חוזר אחד מהן,שהיה דווקא מזכיר את בן הדוד עצמו. אוקי,אז כולם מתו,כשהסוף הזכיר לי משחקי פעולה נוסח DOOM. מגניב - אמרתי לעצמי למרות שלא כל כך התלהבתי. לא יודע למה אבל ציפיתי שהוא יגלה לי איזה שהן תכונות חדשות של בן הדוד,אבל נחשפתי רק לדברים שכבר פחות או יותר מכיר באישיות שלו. אל תבינו אותי לא נכון, הוא לא מקלל כל הזמן ואפילו לא ירה באף אחד אף פעם , אבל כל האוירה והתפתחות העלילה והדמויות - כל זה היה מוכר איך שהוא.ואמא שלי בכלל הסתכלה כל הזמן בכיוון של אנימציה שבמחשב הסמוך, שהייתה צבעונית ויפה כמו אחד מסרטים של דיסני ואמרה לי כל פעם - איזה סרט יפה. ועל הסרט של בן האח שלה היא ממש התלבטה ולא ידע מה להגיד. אחרי כמה שניות של מחשבה היא,בשביל לא להיראות לא תרבותית ובכלל ברברית החליטה ש"הסרט עצמו טוב,רק העלילה שלו לא מעניינת"
רצינו ללכת הביתה כבר.רק שעדיין הייתי צמא. למרות שהיה שמקום איפה מכרו אוכל ושתיה הוא נראה כל כך מוזנח ומלוכלך ובכלל לא נעים שהעדפתי ללכת כבר ולא לקנות שום דבר. אני אומר את זה לא מתוך איזה שהיא אפליה אבל משום מה כל מי שמכר את האוכל הזה היו כנראה מזרחים,לפחות האור הכהה ואנרגית החיים של האנשים הפשוטים שלהם ממש בלטו במקום הזה ,המלא ביצורים החולנים שהאור שלהם נראה כאילו הם חיים בנורבגיה או ארץ דומה.(LOL,WHO IS TALKING).
התקף נוסטלגיה תקף אותי כשראיתי את המזרקות המוכרות היטב כשהתקרבנו ליציאה שהייתה בעצם קודם הכניסה לטרמינל. (הכול להיפך בעולם האומנות,כמו ALICE IN WONDERLAND).
הביתה.ברכבת. הכי טוב.
אבל חייב לסיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
