Enter the suicide Angels

כמה טוב פשוט להתקיים.

להיות מישהו ,

אפילו אם לא הכי טוב,

או הכי יפה,

או הכי חכם.

להופיע ברשימה של איזה שהיא בחורה

ברשימה של אנשים שניסו להתחיל איתה אבל היא דחתה אותם.

עדיף

מלא להופיע באף רשימה בכלל.

להיות חלק מהאנושות,

מכל האנשים האלה שעושים משהו כל הזמן,

הם קטנים כמו הנמלות ביער,

רק העצים יודעים מה צופה לנו,

אבל הם שותקים.

אני לא אלך אם ראשי למעטה יותר,

אני לא פושע,

לא עשיתי שום דבר רע.

אפילו אם אני לא ראש הממשלה (או לא יודע מי עוד)

הכוונות שלי טובות

ויש לי מה לתת ,

גם אם לא כולם ירצו לקחת.

כמה טוב

פשוט לכתוב את המילים האלה,

להרגיש קרן אור נופל על השיער הבהיר והרך שלי,

מאיר אותו ,

משתקף וחוזר למקום שיצא ממנו.

אני יכול לקבל וגם להחזיר.

אני בן אדם גם.

(אוקי,לא יצא כזה טוב,אבל אם כבר כתבתי...)