Enter the suicide Angels

חזרתי לפני כמה זמן

מהחלום.

שם היה יותר טוב.

ופה אין לי כלום .

פשוט כלום.

חוץ מTENNYSON

עם הSHE LOOKED DOWN TO CAMELOT

THE LADY OF SHALOTT.

אבל זה לא נחשב...

2 כבר אבל לא אכלתי עוד כלום,רק מים שתיתי קצת...

אני לא סובל שום דבר במציאות הזאת.

א.א. לא עובדת כבר הרבה זמן,אבל עדיין אין לה זמן.

לאף אחד אין זמן בשבילי.

יש לי הפרעת אישיות גבולית.או אולי אין .XD . (בעצם אני חושב שאין.כמה חבל)

אני באמת חושש שאנשים שדוחים אותי עכשיו יגיעו אלי בלי שאבקש,אם אני אצליח ואהפוך לגיבור-על.

ואני אקבל אותם ,כמובן ,ולא אשאל :"איפה הייתם כשהייתי מת יום אחרי יום,אם הגעתי עד פה,לא נראה לי שאני צריך מישהו בכלל"

לא, אני לא אגיד משהו כזה.אבל בהחלט ארגיש מרירות מסוימת שאף אחד לא יראה.

אני מלטף את השיער הרך של עצמי:

BREATH ,MY DEAR,

KEEP ON BREATHING,

YOU KNOW WE LOVE YOU.

אחת,שתיים,אחת,שתיים.

IN AND OUT,IN AND OUT.

STEP AND ANOTHER STEP,

YOU SEE- YOU WALK LIKE A BIG BOY ALREADY.

JUST KEEP ON BREATHING.

אחת,שתיים,אחת,שתיים...

איזה אוננות אומללה.