2
זה כמו שאתה חוזר מאיזה שהוא מקום ,נעצר,מסתכל מסביב וכל מה שאת יכול להגיד זה:O MY GOD!.אתה מרגיש את כל הכאב הישן הזה ובגלל שעבר זמן כבר הצטבר גם כאב חדש,זה כמו שכבות,כמו שלג חדש הנופל על זה שכבר היה.ואנשים כבר התחלפו או נפרדו או השתנו או אולי פשוט הזדקנו ואתה רואה את כל זה ונזכר בכמו שכל זה היה פעם וכל מה שאתה יכול להגיד זה :O MY GOD.ואם אתה פוגש אותם אנשים אתה פתאום הופך להיות מודע לעובדה שגם עכשיו ,בדיוק כמו שהיו אז ,הם לא מאושרים.כל הזמן הזה והזמן באמצע ובכלל והם עדיין...O MY GOD.שמישהו כבר ייתן להם איזה משהו שיתחילו להרגיש ...פשוט טוב.בלי כל השטויות,בלי כל הבעיות,בלי כלום,פשוט טוב.ואתה רוצה פתאום לחבק את כל האנשים האלה,למרות שאתה אולי בכלל בקושי מכיר אותם.אבל אם תנסה זה לא יעזור- הם לא צריכים אותך,כל אחד מהם עם העניינים שלו,דברים שלו,לא אתה עשית אותם עצובים לכן לא אתה זה שמסוגל לעשות אותם שמחים.וחוץ מזה כל אחד מהם סוג של תקוע בחדר שחור קטן משלו בלי חלונות ודלתות ,בלי אפשרות באמת להגיע אליו. ואם פתאום היה בא איזה מלאך ואומר :"בוא נעוף מפה" הבן אדם היה מסתכל על החדר הזה שלו, אחר כך מציץ בזהירות החוצה ובסוף מסרב:" לא ,לא רוצה את השמיים שלך,הרי זה אני."
ואתה עוד מסתכל על איזה בית או מקום והוא נראה בדיוק כמו היה נראה אז,כשעוד היית קטן ובכלל לא הרבה השתנה,כפי שאתה מגלה,ואתה קצת מופתע אבל מצד אחר שואל את עצמך :"אוקי...אז מה?",ועונה:"לא יודע".באמת מה צריך להשתנות?ואם משהו כן היה שונה זה היה אומר ש יש איזה שהוא משמעות בקיומי?מה אני באמת מצפה שלי יש תפקיד חשוב בכל זה:שמיים,ערים,שפות,כסף,מכונות,חיילים מזוינים,זונות מזיינות,ספסלים ריקים,אנשים עצובים ועוד יותר עצובים,חתולים רעבים ומחשבים יקרים,בכל הדברים האלה ועוד רבים אחרים,בכוליותם.צריך להיות מטומטם כמו איזה נשיא של איזה מדינה שולית באפריקה בשביל להאמין בכך.
וזה לא כמו להגיד שפעם אנחנו צעירים ויפים וכל זה מישהו לוקח מאתנו ואחר כך אנחנו בכלל מתים וזה כבר ממש לא מגניב.ברור שלא,אבל כל זה ,זה מובן מאליו,לא אלה הם הדברים הכואבים באמת.מה שכואב זה שחיים לא היו גם אז,כשהיינו צעירים ויפים(פחות או יותר),לא היה אף פעם שום דבר טוב.כמו נגיד שהיה מישהו מאוהב במישהי והיא אף פעם אפילו לא הסתכלה עליו ו...כלום.מה יישאר לו, לבן אדם הזה אחרי שנים רבות? זיכרון של זה שהוא רצה אותה והיא הייתה ממש מדהימה ומיוחדת וממש עוצרת נשימה ו...מה?אבל זה כל מה שיישאר.ומה לעשות עם כל זה ומה זה החיים האלה?מי יגיד ואת מי בכלל אפשר לשאול שאלות כאלה?ונגיד המישהו הזה שלו באותו זמן היה רומן ארוך עם בדיוק אותה בחורה,הוא,לפחות הוא, היה מאושר? בטח שלא. באותה תקופה הוא בכלל היה עסוק במשהו אחר ,הוא חיפש משהו,או להיפך,ניסה לברוח ממשהו או שניהם. או שבשביל להיות מישהו שהבחורה הזאת תהיה מעוניינת בו, הוא צריך להיות מישהו שבכלל לא מעוניין בה.גם זה קורה.כמו שמישהו שהוא ממש ביישן לא מצליח אפילו לדבר ברור בנוכחותה מרוב האהבה שממלאת אותו,מישהו אחר כן יכול להתחיל אתה בקרירות וקוליות רק מכיוון שפשוט לא אכפת לו ממנה.וכשבחורה שמה לב שמישהו כל כך מתרגש ממנה,היא כמובן מרגישה שהיא זה משהו יותר מדי בשבילו.ומה באמת כבר אפשר להשיג עוד אם כבר אוהב?לאן עוד אפשר ללכת?משעמם...אפשר להבין גם אותה.אפשר להבין את כולם...ומה?עדיין אף אחד לא מאושר.סך הכול הבנה של הדברים נותנת לנו רק אפשרות נוספת לקלוט עד כמה עמוק בחרא אנחנו נמצאים.כאילו לא הרגשנו את זה גם ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
