עכשיו משהו כמו רבע ל4 ואני צריך לקום לעבודה בחמש.איזה מגניב.
אני מניח שזה הזיקנה.
אני לא מסוגל כבר לצאת לבלות עד שלוש,שלוש וחצי אם אני צריך לקום בחמש .
אין מה לעשות...
and i m totally lost and forgotten
אחד מבעלי המועדון ,בחור שאני מכיר כבר הרבה זמן מתקרב ואומר לברמן למזוג לי איזה משהו"למצב הרוח".ואני מנסה לשתות את זה.ואין לי מושג מה זה אבל זה ממש חזק.אני לא מסוגל לגמור את זה. אז אני משאיר חצי על הבר וחוזר הביתה.סוג של.(i hate this life)
ןהבחורה הזאת פתאום מתנשקת עם איזה מישהו,שאין לי מושג מאיפה הוא צץ פתאום.
ושירי שואלת אותי איך אני מגיע הביתה ואם אני לא שיכור מדי בשביל זה.מה פתאום.אני בסדר.
ואני חושב על השירה הגדולה שצריך עוד לכתוב ומבטיח לעצמי - מחר,בטח מחר אני אכתוב את כל זה.
ואני בדרך הביתה לא שם לב מה קורה מסביב.מה קר היום? אני לא מרגיש כלום.
לא מרגיש כלום.
אני יודע שהמהפכה ממש פה,מאחורי הפינה,אבל אני לא מרגיש אותה,לא מרגיש שום דבר.
אין לי דואר.
אין לי דבר.
אלכוהול מביא אותי אל הרגשות האמיתים שלי.
כלומר מדכא אותי.
איזה יופי.
אפשר להשתחרר ולא לעשות רושם שהכול בסדר.
אפשר לדמיין שאני קטן ועכשיו קיץ ואני אצל סבתא בביתה בסנקט-פטרסבורג ועוד מייד באים חברים לקרוא אותי לשחק.
ואחר כך ,כשכבר יהיה מאוחר,עייף ומאושר אני אחזור הביתה,לבית של סבתא ,לאכול ארוחת ערב ולישון.
לישון בלי חלומות.בשביל מה לחלום כשהכול מתגשם גם ככה.
אל תעוררו אותי.
אני רוצה לישון.
אני לא רוצה לדעת ש
אני לא קטן כבר,
ופה ארץ ישראל ואין לי חברים,
ואין סבתא,
ויש רק חלומות,חלומות,חלומות,
רק ללכת בלי להגיע,
רק לרצות בלי לקבל,
רק...
o darling,
(אני מחבק את עצמי,הרי לפחות מישהו צריך לחבק אותי,נכון?)
you here only to die ,
dont you know?
המנגינה הזאת היא רק נמשכת ונמשכת,
רק שהיא מובילה רק למקומות
שכבר הייתי בהם.
רק...
הייתי רוצה להאמין שיש סיבה לזה שנולדתי
ואם לא סיבה
אז לפחות איזה שהוא תירוץ,
שאפשר היה להראות לאלוהים
ולהגיד:
הוא בסדר,
תנו לו להיכנס,
כמו שנכנסים לאיזה פאב פופולארי,
כשמלא אנשים נשארים בחוץ,
בקור,
כי לא עוברים את הסלקציה,
ואתה נכנס פנימה,
איפה שחם ונחמד,
ויש תקווה ...
למה?
או שזה רק היה נדמה לי.
כשאתה לא רגיל לשתות ואתה שותה
אז פתאום הכול נדמה לך.
כן,
אתה בטח מאושר.
או שהכוס הזאת הייתה מיותרת.
או שזה אותו דבר
או ש...
אני לא מתחיל אתך,
פשוט מנסה להגיד לך משהו חשוב...
מה?
אני לא שומע אותך.
יש לך חבר?
גם לי יש הרבה חברים,-
אני מסתכל מסביב - הם היו פה לפני דקה...
לאן את הולכת?
לאן כולכם הולכים?
יש בטח איזה חור במציאות הזאת,
כדי שכל מה שטוב בה
פשוט יאלם בו,
או יברח,
לא יודע...
אני רוצה להיעלם גם...
אני חושב ש...
בוקר טוב,
יום הבא המלא בריקנות הרגילה
בא,
לא מאחר
להגיע.
נחמד.
רק הדברים הרעים באים בזמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
