Enter the suicide Angels

יש לי בלוג חדש

לפרוזה

כלומר אקטואליה.יומן.כל דבר .

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=764334

ועכשיו יש להם המלחמה הזאת והכול כצפוי.

מדברים כל הזמן על משהו בחדשות,

כאילו קורה משהו,

אנשים מתים משני הצדדים,

אבל בעצם שום דבר לא משתנה.

אותו זבל חוזר על עצמו

עוד פעם ועוד פעם.

הם מזייפים לנו אורגזמה של פטריוטיות :

כולנו מאוחדים כביכול נגד האויב,-

אל תאמינו.

הייתי רוסי

ונשארתי

מאוחד רק עם הספר שירה שבידי,

אם יהרגו אותי שם

רק האמא תבכה

לאף אחד לא יהיה אכפת יותר

מכשהייתי עוד בחיים.

האמא תבכה,

האבא תשתכר,

אחותי גם ביום כזה תצא עם איזה מפגר כרגיל,

רק החתול יתגעגע לליטופים שלי

ויצעק כל הלילה

 ולא יתן לישון לאף אחד...

אל תאמינו לאף אחד.

רק ללב הצמא שלכם תאמינו

והוא יגיד להם שאף אחד לא אויב,

(אם אוהבים אותו,

איזה מלחמות הוא צריך בכלל?)

כמה עצוב

למרות שלא הכרתי אותה.

אבל מי באמת הכיר אותה?

אף נסיך

ואף גיבור

 לא הציל אותה מהמגדל ההוא

היא נשארה שם לבדה.

איפה שהאגדה נפגשת עם המציאות,

לא היה לה סיכוי ממילא.

 (כל בחורה היא נסיכה

אפילו אם לא כולן מראות את זה.

כי לא לכולן יש הבטחון.

לא ידעתם?)

מתה,

יותר גרוע מזה - התאבדה.

אני חושב שהעולם מטורף

לא היא.

כאילו רק חולי נפש

צריכים אהבה...

(מעניין אם אני בעצמי אחיה עד גיל 34)

 קראתי עכשיו את הסבר על הנושא.

האם מה שקורא פה משפיע ויכול להציל מישהו ולא לתת לו להתאבד?

אני חושב שכל דבר חשוב ,גם הבלוגים.ובאמת יש אנשים מיאושים שאין להם לאן לפנות,אין אנשים "אמיתים" שיקשיבו.

כשאחרים סתם כותבים שטויות או משהו מצחיק האנשים האלה כותבים מתוך החיפוש שלהם של אהבה וחום שהם כנראה לא מקבלים בדרכים אחרות.

ובכל מקום יש אנשים שאכפת להם.השאלה היא עד כמה רחוק הם יכולים ללכת עם האכפתיות הזאת.

כנראה שאותם אנשים לא עשו את המאמץ הזה בשביל מירב - רפונזל.לא עשו מספיק.לא הבינו עד הסוף.התרחקו.ולא צריך להסתתר מאחורי אמירות בסגנון של : זה רק אינטרנט,זה לא קשר אמיתי,זה סתם בלוגים וכוי.

בקשרים בין בני אדם שום דבר לא "סתם".

אהבה ותמיכה או יש או אין - בכל מקרה מרגישים את זה.

אנשים מנאנא פתאום שינו את הנושא למשהו שלא מעניין אף אחת.למה עשו את זה?לאנשים כל כך לא אכפת מהנושא החדש והסתמי הזה שעדיין אין אפילו פוסט אחד.

מה,מירב צדקה בקשר להשתקה?

הלכתם להצביע ? למה לקחת דברים כאלה קשה,מבחינתי אין ממילא שם אף אחד שמייצג אותי אז אני לא מתרגש. והיה זמן כשלא הייתי מפספס אפילו הפגנה אחת(של השמאל,כמובן).ואחר כך אמרתי לעצמי שזה לא בדיוק סוג של מסיבות שמתאימות לי (וזה כן מסיבות במובן מסוים).והאנשים ,הטיפוסים שהיו באים לשם זה סיפור נפרד בפני עצמו.לתאר את זה בצורה ספרותית?למישהו מעניין? אני כן בעד מרץ אבל רק בשביל לאזן חרדים וכוחות אחרים,אני לא ממש רוצה שהם יהיו המפלגה השולטת,אבל הם בטוח לא יהיו גם,אין מה לדאוג.קואליציה קדימה,עבודה,מרץ -זה אופציה הכי טובה בשבילי.אבל שוב,אני כבר לא ממש מתרגש מנושאים כאלה.אני זוכר טוב מאוד שלאף אחד מהאנשים האלה לא ממש אכפת ממני.נצחון של מפלגה זאת או אחרת לא תעשה אותי מאושר.כולם רק מייצגים קבוצה מסוימת,כלומר,לא מייצגים אף אחד באופן אישי.

בקיצור ,תשכחו מהשטויות האלה.יש דברים יותר מעניינים.למשל אני למדתי להוסיף תמונות לרשימות בבלוג.זה באמת מגניב.בהשוואה למפלגות.

וזה קטע שלא קשור לבחירות האלה,זה יותר ישן,אבל כן קשור לנושא של פוליטיקה בגדול.

נכתב בעקבות בקשה של קורדליה.זה כתוב בצורה סתמים,לא ספרותית.לא לבקר יותר מדי.