Enter the suicide Angels

אין לי שום דבר נגד.

רק שהפופולאריות של התופעה זה בעצם משהו מדאיג.

סקס זה כמו אוכל.

כולם עושים את זה .אבל פורנו זה כמו לקחת מצלמה ולצלם מישהו אוכל ממש מקרוב,להראות איך בדיוק הוא לועס,איזה צלילים הוא עושה (המוגברים ומושמעים בדולבי דיגיתל חמישה ערוצים), איך כל מני פירורים נופלים לו מהפה ואיזה יש לו הבעת פנים באותו זמן וכוי ולהראות את כל לקהל הרעבים ואז להיות בטוח (מסיבה לא בדיוק ברורה ) שכולם יצאו מאותו בית קולנוע שבעים – זה כבר מוזר. הרי לסקס בדיוק כמו לאוכל אין תחליף. זה משהו פשוט כביכול אבל לא ניתן לזיוף. כמו מים.

ואי אפשר להגיד שאלה הם סרטים המיועדים להכרת התחום לאלה שאין להם ניסיון.כי הם פשוט לא עשוים נכון מבחינה הזאת גם כן.אני חושב שמשרד החינוך צריכים להוציא עוד את הסרטים הנכונים איפה באמת מסבירים ומראים הכול ואם זה לא נעשה זה רק בגלל הצביעות .עדיף מדברים בסגנון של "תשתמשו בקונדומים אם כבר...".כי אותם אנשים שמשהו תלוי בהם מן הסתם הולכים לזונות או אישה של מישהו אחר. ברור שהם חושבים בגלל זה שסקס זה משהו כיפי אבל לא בדיוק לגיטימי בחיים הרגילים ולא בדיוק משהו מובן מאליו לילדים של אותם אנשים. אותם ילדים הנקיים והנחמדים .כשבעצם "ניקיון" או "נחמדות" עוד לא סותר שום דבר.ואם סקס זה משהו מלוכלך בעיניים של מישהו זה רק מפני שאותו בן אדם  כזה.לא יותר מזה.

לכן אני חושב שפורנו כמו שהתופעה קיימת היום זה משהו מיותר ובכלל מוזר.המחלה של החברה המודרנית והחולנית.

כשרעבים צריך ללכת לאכול,לא לצפות אחרים אוכלים.הרי אם כן לעשות את זה האוכל יהיה הדבר החשוב בחיים.ואם זה לא חולני ומוזר אז מה כן?

XD

לכותרת אין שום קשר  עם התוכן...

אנשים לומדים מכל דבר.

לא משנה איפה הם נמצאים ומה הם עושים.

ולא משנה לאן החיים לוקחים אותם.                                                     

לומדים

עובדים

או סתם עושים שטויות.

למשל,הרגשתי את חשיבות של חברים וחברות בכלל כשהייתי...צופה סרט אימה.(זה היה לפני הרבה,אבל ממש הרבה שנים,אבל זה לא משנה) אנשים שלא הכירו אחד את השני לפני יום , ולפני זמן קצר כל אחד מהם רצה פשוט לברוח לאן שהוא מהזומבים האלה,ולא משנה מה קורה עם אחרים,פתאום הבינו שזה לא עובד ככה. הבינו שביחד הם משהו יותר,ושווה להישרד רק ביחד.ואז הקריטריונים שלהם השתנו. הם הבינו בבת אחד - או שאנחנו נמות ביחד או שננצח ביחד. ואם רק מישהו אחד יברח וישרד זה לא נחשב ,זה לא אותו דבר ,אפילו (ובמיוחד) אם המישהו הזה יהיה לא סתם מישהו אלא אני בעצמי.

הדברים החשובים הם יותר מסתם אושר (או עושר או כל דבר אחר) של בן אדם אחד. (אפילו אם זה אני).

חברות זה לא אני ולא הוא , זה משהו אחר ,משהו יותר.למרות שבלעדי או בלעדיו זה לא היה מתקיים.

ככה גם האהבה.

כל זה עוד פעם מוכיח שהשלם זה לא סתם הסכום של החלקים שלו.

אני מרגיש צורך להאכיל את החיה שבי. הרי לא אכלתי מהבוקר.כאילו מה, זה אני שרוצה לאכול? לא זה הגוף. והוא אומר לי על כך על ידי ההרגשה הלא נעימה הזאת בבטן...

כבן אדם אני לא צריך אוכל. רק כיצור חי. מישהו מכיר בן אדם שיגיד שמטרה שלו בחיים - אוכל? לא נראה לי...

כבן אדם אני צריך...אהבה.למרות שגם לה יש ביטוים פיזים. כמו מגע.

לאכילה אין שום הצדקה והסבר הגיוני. הרי חילופי חומרים ונוזלים בגוף זה מחוץ להגיון אנושי. כי הגיון זה החוקים הלוגים שבראש.הגוף זה כבר ביולוגיה.משהו שמחוץ לראש ולא מובן לראש. אני כבו אדם לא מסוגל לקלוט למה אני צריך לאכול,להכניס כל מיני דברים לפה. אני יכול להבין למה שאני ארצה להיות לי יד מישהי שאני אוהב למשל. להחזיק בידה.הרי לא את היד מנסים ללטף ,היד היא חלק ממנה אבל לא היא. החלק החיצוני.אבל אין דרך אחרת להיפגש, החופשיה מהדברים החיצונים. זהו הכלוב של המציאות עם ההגבלות שלו.

אבל למה אני יושב פה וכותב? שוב מנסה להרחיק את הפגישה עם המציאות? צריך כבר להאכיל את החיה המסכנה הזאת...

בסקר של נאנא אחוז של אנשים שרצו למצוא אהבה בקיץ ירד מ48 ל46.באמת הסיכוים נמוכים ,הקיץ כמעט נגמר...

כן הקיץ נגמר.

ואפילו לא הייתי פעם אחד בים.

אבל רוב הזמן הזה

 חלמתי לגלות חופים חדשים וקסומים.

חופים שנמשכים למרחקים עצומים

,והמרחקים האלה מזכירים

את המרחבים הענקים של נפשינו.

חלומות,חלומות,חלומות

וחופש,

חופש,

חופשים,

ללכת יחפים,

להרגיש את הים

מלטף את הרגליים,

כמו מפלצת מאולפת.

חלמתי על הנופים האלה

אבל כל פעם נשארתי בבית עם המזגן:

לא היום.

ועכשיו הכול נגמר...

שאלה: קיבלתי משהו משז שאומר שהיא פותחת עוד סדנה.

מישהו רוצה להשתתף?

צפנתה למשל אמרה לי בצורה ברורה שהיא לא מעוניינת.אפילו כמה פעמים.

אני כמעט שלא קורא בלוגים של סתם אנשים.

אבל יצא לי לקרוא בלוג של מישהי וקצת הפתיע אותי שהיא ,נערה בת 15 אומרת על עצמה שהיא "בחורה של סטוצים".ואז ראיתי שהיא מאוקרינה: אהה,רוסיה,אז ברור.

ואני יודע שזה נשמע ממש גזעני ונורא מוזר ממני במיוחד.

מעניין :אם אנשים בדרך כלל יותר רומנטים בתחילת הדרך,או שיש פשוט יותר סקרנות מינית בהתחלה ו"רומנטיקה" בא אחר כך אחרי שהוא הם בוגרים יותר כאישיות.

התקנתי WINDOWS מחדש ואין לי WORD ,כי הדיסק הלך לאיבוד.

איזה זוועה.

מציאות בדיונית.

היא ממש קרובה .פשוט תכנסו לכל סרט בבית הקולנוע הקרוב.

ברוב הסרטים אין ולא אמור היה להיות שום דבר אמיתי.אולי רק דרמות אלטרנטיביות מרשות לעצמן לגעת במשהו שמדמם,משהו שכואב, בוכה,צוחק בטירוף ופשוט לא רוצה למות.משהו אנושי.אבל סרטים כאלה לא פופולרים.כי אין גיבור חתיך לבנות או בחורות סקסיות לכל השאר. אין יותר מדי דם או אלימות.פשוט החיים שלנו כמו שהם.ומי באמת ירצה ללכת לקולנוע בשביל לראות משהו שהוא רואה כל יום בכל מקום? רואה ולא מבין.

וכן יש הרבה סוגים של הזיוף הזה.

מציאות בדיונית של קומדיה רומנטית. - בחיים לא ראיתי דמויות כאלה.הבחורים הנחמדים והבנות הטובות והיפות.וכולם מחייכים כל הזמן ומוציאים מעצמם שורות שנונות אבל בעצם כל כך  מטומטמות כאילו הם נכתבו על ידי תסריטאי ממוצעי לאיזה סרא הוליודי...אבל חקו,השורות האלה באמת נכתבו על ידי אותו תסריטאי!במציאות האמיתית ככה זורמים ותמיד יודעים מה להגיד רק כל מיני אפסים שמילים שלהם בכל מקרה לא שווים כלום.הזוהר של הכלום והצניעות של האנשים האמיתים.

אנשים רוצים לראות כל דבר - בדיחות בטעם רע,חייזרים,מפלצות,מלכים ונסיכות,דמויות "דרמטיות",כל דבר רק לא את עצמם.רק כדי שהמצלמה פתאום לא תסתובב בכיוון של אותם צופים והמסך לא תראה לא משהו שאי שם,במקום אחר,אלא את מה שפה ועכשיו,הם לא רוצה מראה הם רוצים שקרים.

טוב,זה הייתה אמורה להיות רק ההתחלה.בהמשך - המציאות הבדיונית של סרטי אימה,של מדע בדיוני ושל סרטי אקשן.