Enter the suicide Angels

זה לא יאומן

אבל

לפני זמן לא הייתי כמו שאני

עכשיו

לפני כ20 שנה ברחובות הלך

לא אני

יצור אחר

והיידיים שלו והרגליים שלו

היו פי כמה קטנים

מאלה שאתם רואים עכשיו.

הוא הלך וצחק

ובכה

לא שאני זוכר את זה

פשוט מניח שהוא כנעשה כל זה

כמו כולם

כמוך.

ברחובות הלך יצור אחר-

קטנציק אני!

מה היה עושה אם אמרו

שיגיע למקום הזה שאני עכשיו בו

שהוא

 הוא

עם עיניים הגדולות

העיניםם שכבר ראו הכול

הבינו הכול

ולא ידעו להיסגר

כשאי צדק נעשה

והידיים הקטנות

שעוד לא ידעו לעשות כלום

ולא עשו את כל השטויות המיותרות

שאני עשיתי

והרגליים הקטנות

שעוד לא הלכו לאף מקום

ולא ביזבזו את  הזמן

בפשוט ללכת במקום

בלי להתקדם לאן שהוא

מה יעשה אם יגידו לו שיהיה אני,

האוסף הטעויות הזה,

פשוט אני,

תסתכלו אליו,

פשוט משהו כזה.

מה היה עושה

באמת

מה היה עושה?

היה שואל בפחד

מי זה האיש הזה

אני רוצה לאימא!

היה בוכה?

מתעצבן?

צועק?

בועט?

לא.

הוא היה ניגש אלי עם חיוך רך

מלטף את השעיר שלי

עם המילים:

יהיה בסדר

אתה זה אני

יהיה בסדר.

יש לי הרגשה ש

 שום דבר לא אמיתי,

 שאני בדרך

אך לא מבין מאיפה

 ולאן.

 כדאי לי לחשוב פחות

 יותר

 לעשות,

 נוסע באוטבוס

 כאילו עדיין בחדר

 סגור עם עצמי ומחשבותי

 קולט פתאום :

 באמת שאין דרך החוצה

 לנצח אני לבדי.

 (שולח את זה למייל של עצמי)