לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

Enter the suicide Angels


יש אנשים שיגידו שאני לא קיים.אל תאמינו להם.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007


Like standing and looking at some girl

Sitting in front of you in some bar,

Asking myself:

How do you know

There is gonna be better life

At the other side of the whole

Talk-to-her-say-at least-something thing?

You don’t.

  


 

לורד

 

Find the love inside of you

Seems like hard a thing to do.

Better - running from myself,

To make it look :

Thats's someone else

Not giving you

Something

You want him to.

נכתב על ידי , 30/10/2007 15:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכתבים אליך - 2


 

                                                                                                2   

                

זה כמו שאתה חוזר מאיזה שהוא מקום ,נעצר,מסתכל מסביב וכל מה שאת יכול להגיד זה:O MY GOD!.אתה מרגיש את כל הכאב הישן הזה ובגלל שעבר זמן כבר הצטבר גם כאב חדש,זה כמו שכבות,כמו שלג חדש הנופל על זה שכבר היה.ואנשים כבר התחלפו או נפרדו או השתנו או אולי פשוט הזדקנו ואתה רואה את כל זה ונזכר בכמו שכל זה היה פעם וכל מה שאתה יכול להגיד זה :O MY GOD.ואם אתה פוגש אותם אנשים אתה פתאום הופך להיות מודע לעובדה  שגם עכשיו ,בדיוק כמו שהיו אז ,הם לא מאושרים.כל הזמן הזה והזמן באמצע ובכלל והם עדיין...O MY GOD.שמישהו כבר ייתן להם איזה משהו שיתחילו להרגיש ...פשוט טוב.בלי כל השטויות,בלי כל הבעיות,בלי כלום,פשוט טוב.ואתה רוצה פתאום לחבק את כל האנשים האלה,למרות שאתה אולי בכלל בקושי מכיר אותם.אבל אם תנסה זה לא יעזור- הם לא צריכים אותך,כל אחד מהם עם העניינים שלו,דברים שלו,לא אתה עשית אותם עצובים לכן לא אתה זה שמסוגל לעשות אותם שמחים.וחוץ מזה כל אחד מהם סוג של תקוע בחדר שחור קטן משלו בלי חלונות ודלתות ,בלי אפשרות באמת להגיע אליו. ואם  פתאום היה  בא איזה מלאך ואומר :"בוא נעוף מפה" הבן אדם היה מסתכל על החדר הזה שלו, אחר כך מציץ בזהירות החוצה ובסוף מסרב:" לא ,לא רוצה את השמיים שלך,הרי זה אני."

ואתה עוד מסתכל על איזה בית או מקום והוא נראה בדיוק כמו היה נראה אז,כשעוד היית קטן ובכלל לא הרבה השתנה,כפי שאתה מגלה,ואתה קצת מופתע אבל מצד אחר שואל את עצמך :"אוקי...אז מה?",ועונה:"לא יודע".באמת מה צריך להשתנות?ואם משהו כן היה שונה זה היה אומר ש יש איזה שהוא משמעות בקיומי?מה אני באמת מצפה שלי יש תפקיד חשוב בכל זה:שמיים,ערים,שפות,כסף,מכונות,חיילים מזוינים,זונות מזיינות,ספסלים ריקים,אנשים עצובים ועוד יותר עצובים,חתולים רעבים ומחשבים יקרים,בכל הדברים האלה ועוד רבים אחרים,בכוליותם.צריך להיות מטומטם כמו איזה נשיא של איזה מדינה שולית באפריקה בשביל להאמין בכך.

וזה לא כמו להגיד  שפעם אנחנו צעירים ויפים וכל זה מישהו לוקח מאתנו ואחר כך אנחנו בכלל מתים וזה כבר ממש לא מגניב.ברור שלא,אבל כל זה ,זה מובן מאליו,לא אלה הם הדברים הכואבים באמת.מה שכואב זה שחיים לא היו גם אז,כשהיינו צעירים ויפים(פחות או יותר),לא היה אף פעם שום דבר טוב.כמו נגיד שהיה מישהו מאוהב במישהי והיא אף פעם אפילו לא הסתכלה עליו ו...כלום.מה יישאר לו, לבן אדם הזה אחרי שנים רבות? זיכרון   של זה שהוא רצה אותה והיא הייתה ממש מדהימה ומיוחדת וממש עוצרת נשימה ו...מה?אבל זה כל מה שיישאר.ומה לעשות עם כל זה ומה זה החיים האלה?מי יגיד ואת מי בכלל אפשר לשאול שאלות כאלה?ונגיד המישהו הזה שלו באותו זמן היה רומן ארוך עם בדיוק אותה בחורה,הוא,לפחות הוא, היה מאושר? בטח    שלא. באותה תקופה הוא בכלל היה עסוק במשהו  אחר ,הוא חיפש משהו,או להיפך,ניסה לברוח ממשהו או שניהם. או שבשביל להיות מישהו שהבחורה הזאת תהיה מעוניינת בו, הוא צריך להיות מישהו שבכלל לא מעוניין בה.גם זה קורה.כמו שמישהו שהוא ממש ביישן לא מצליח אפילו לדבר ברור בנוכחותה מרוב האהבה שממלאת אותו,מישהו אחר כן יכול להתחיל אתה בקרירות וקוליות רק מכיוון שפשוט לא אכפת לו ממנה.וכשבחורה שמה לב שמישהו כל כך מתרגש ממנה,היא כמובן מרגישה שהיא זה משהו יותר מדי בשבילו.ומה באמת כבר אפשר להשיג עוד אם כבר אוהב?לאן עוד אפשר ללכת?משעמם...אפשר להבין גם אותה.אפשר להבין את כולם...ומה?עדיין אף אחד לא מאושר.סך הכול הבנה של הדברים נותנת לנו רק אפשרות נוספת לקלוט עד כמה עמוק בחרא אנחנו נמצאים.כאילו לא הרגשנו את זה גם ככה.

נכתב על ידי , 23/10/2007 16:19   בקטגוריות יומן  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




המציאות עצמה הופתעה והודהמה
על ידי יצירתי החדשה.

כמו אישה שסודותיה המלוכלכים
נודעו פתאום לציבור ,
היא יצאה מן העולם בכעס לכמה דקות
כמו שיוצאים מאולם של בית המשפט בהפסקה,
תוך כדי שהיא מחזיקה את החצאית שלה שלא תתלכלך
כמו המוניטין שלה,
ונועצת בי מבט מהסוג "אתה עוד תתחרט על זה".
ואני מחייך אליה בזלזול:"אנחנו יודעים הכול עליך,
שלא תעיזי לאיים עלינו יותר"

הזמן ,החבר הנאמן של המציאות,
איבד את שעונו
ואתו כל מושג לגבי איזה עונת השנה כרגע,
יצא מביתו לבוש במעיל פרווה נשי ומצויד במטריה ענקית
בשביל לגלות שעכשיו קיץ,30 מעלות חום.
הוא לא זיהה את הרחוב,
את העיר,
את כדור הארץ.
מבולבל ,אחרי שעמד על המדרכה כחצי שעה
הוא פנה לאחד מהולכי הרגל בהססנות:
"סליחה...אאאאא...מה שעה?"

גבולות לא רצו להגביל,
עגבניות סירבו לגדול,
הנשיאים של המדינות היו מאושרים
כמו שלא היו קודם ולא יהיו בעתיד
למרות שלא יכלו להגיד למה.

לנוכח ההיסטריה והבלבול
שנגרמו על ידי מודעות הכללית ליצירתי
אף אחד לא שם לב לWalt Disney
ההולך יד ביד עם השלגייה
בברודווי,
או על זה שמעל הקבר של Lewis Carroll
הופיע משום מקום חיוך רחב
מלווה בזנב של חתול
החיוך התרחב עוד יותר ויותר עד שנעלם
כשהזנב אף עוד קצת באוויר מצד לצד,
כמו שמעופפים ביד
כדי לומר להתראות.
ואז נאלם גם הוא
הפעם לתמיד.


נכתב על ידי , 19/10/2007 14:19  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמונות מרוסיה (2)


נחל נבה .רואים מוזיון בשם "קונסק קמרה" שיסד פיטר ה1.

 

נחל אחר קטן בשם בולכוב,בעיר הקטנה של סבתא,בעלת אותו שם.

 

הארמון של הפאבל הראשון.

 

אחייניות שלי

 

חדר עבודה של פושקין

 

הציירת

 

ספינת הקרב "אברורה"שלפני הרבה שנים התחילה את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה.

נכתב על ידי , 9/10/2007 00:23  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לIsidore .Ducasse אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Isidore .Ducasse ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)