Enter the suicide Angels

למעשה חשבתי על עוד נושא  אחד - משחקי מחשב .התרבות האינטראקטיבית. זה אכן תופעה תרבותית כשהשחקנים זה לא רק ילדים בני 10- -14 כמו שזה היה קודם.

באיזה ראש הם השיקו עכשיו קונסולות חדשות של Sony  וNintendo.  תורים ארוכים של אנשים  מבוגרים ושפוים לכאורה עמדו שעות בשביל לרכוש את הקונסולה הנחשקת.אפילו מישהו נורה.

אני מניח שיש בנים (מכל הגילאים בעצם) שיותר מתחברים למשחקי ספורט ויש כאלה שיותר למשחקי מחשב.אני שייך לסוג השני ,כמובן. כי אני משחק ולא סתם מישהו אחר! אינראקטיבי ,אמרנו.אבל שוב,לבנות (נשים) הנושא פחות מעניין.

החיים שלנו

הם

המשחק המחשב שלא נגמר

ואי אפשר לעשות לו EXIT.

אין דמויות לבחור,

אלא אותה דמות

שאתה "משחק" כבר שנים.

המשחק הזה הולך לאיבוד תוך כדי,

לא חוזר על עצמו אף פעם,

אי אפשר לעשות לו SAVE,

ולחזור על משהו שהייתה רוצה לחזור אליו.

ואם אתה מפסיד

אתה פשוט מפסיד.

החיפושים אחרי הכפתור RESTART

 לא יצליחו.

16. REM - Out Of time

17.Bruce Springsteen - Born To Run

18.David Bowie - The Rise and Fall Of Ziggy Stardust

19.Led Zeppelin - Led Zeppelin 4

20.Bob Dylan - Highway 61 Revisited

21.P.J.Harvey - Stories From The City,Stories From The Sea

22.My Dying Bride - Turn Loose The Swans

23.Opeth -Damnation

24.Red Hot Chili Peppers - Californication

25.Radiohead - Kid A

Some respect to classics

מוזר למדי - כולם כותבים Pink Floyd אבל אף אחד לא מציין לא את Bruce Springsteen לא את David Bowie ולא את Bob Dylan. הטעם של רוב הישראלים נוטה לפסיכודלי יותר מאשר לWorking class heroes כמו Springsteen , או לאנשים כמו ( אין בעצם כמו,יש רק אחד) Bob Dylan שמהווים את הנשמה ואת הTrue Spirit של שנות השישים המורדנים.

Led Zeppelin באלבום הזה יוצרים הרבה יותר מסתם אחד מהאלבומים שעיצבו את פני הרוק (הכבד יותר).

Radiohead  מגלים סגנון חדש המושפע מהמוסיקה אלקטרונית ,אבל זה עדיין 100 אחוז רוק ו100 אחוז Radiohead .

יצרית מופת חדשה באופן לא צפוי בא מלהקה של Doom -Goth metal-.Opeth   תמיד היה להם הצד האקוסטי יותר ,אבל האלבום הזה לוקח אותם עוד רמה אחת למעלה.

My Dying Bride  יוצרים מוסיקה של Doom Metal מיוחדת ובאלבום הזה מגיעים לגדולה.לא נראה לי שיש כל כך ממשיכים לדרך שלהם,הרי את הסגנון שלהם קשה לחקות.

P.J.Harvey מגיע לרמה חדשה גם היא באלבום שאולי מסכם את כל הקריירה שלה עד אז. לפי מה שהיא אומרת היא רק ניסתה לכתוב אלבום "פשוט".מה שיצא זה האלבום האולטימטיבי שלה.(הדברים הטובים הם תמיד פשוטים ,לא?)

500 אלבומים ?לא הגזימו?

גם לי יש אלבומים שאני אוהב יותר אבל 500?

האלבומים הטובים ביותר שלי:(אבל זה ממש בערך,ולא בהכרח בסדר הזה):

1. Nirvana - Nevermind

2.Metallica - Master Of Puppets

3.The Cure -  Pornography

4.Radiohead - Ok ,Computer

5.Evanescence- Fallen

6.Pink Floyd - The Wall

7.Paradise Lost - Icon

8.The Beatles - Revolver

9.Slayer - Reign In Blood

10.Morbid Angel - Blessed Are The Sick

11.Burzum - Hvis Lyset Tar Oss

12.U 2 - The Unforgettable Fire

The Smiths - Strangeways ,Here we come.13

14.Anathema - A Natural Disaster

15.Bathory - Blood Fire Death

 יש כמובן עוד ,אבל אין לי כוח לכולם.

חשוב לציין שאני לא מנסה להיות "אובייקטיבי" ,רק מביא את האלבומים שאני חושב שהם גם גדולים כשלעצמם וגם בעלי השפעה ושינו משהו במוסיקה בכלל. 

חוץ מTHE SMITHS  ,הייתי די מתלבט האם לבחור  אלבום זה או אחר,העיקר שיהיו ברשימה.וחוץ מANATHEMA ,שהאלבום הזה שלהם אף אחד לא מכיר ואולי  הוא אומנם מצוין אבל לא מגיע לגדולה.

גם אפשר לראות ברשימה שלי אלבומים של רוק כבד שזה לא בדיוק שגרתי.כגון Slayer והאלבום הפשוט המהיר והגאוני ששינה את פני הMETAL לתמיד.או האלבום הענקי של Bathory שבעצם היה האחד מהאלבומים החשובים בהיווצרות סגנון חדש ומאוד פופולארי היום - Black Metal.

U2 יצרו אלבום שהוא מלא ברוחניות והכמיהה  האופיינים להם ולא סובל עוד מהתמסחרות.

The Beatles - Revolver  ולא Sergeants Peppers Lonely Heart Band כמו שאחרים ציינו,כי HEARTS נראה לי אלבום של פופ יותר,נטול מסרים רצינים.

יש ספר שנקרא THE HEART OF DARKNESS.

השם נתקע לי איך שהוא בראש.

נראה לי שמדובר שם על אנשים ששטים בים ,משהו כזה.

אבל ההרגשה שלי שלא צריך ללכת או לנסוע יותר מדי רחוק בשביל לחוש את HEART OF DARKNESS הזה,מה שזה לא היה.

אני מרגיש את זה כמשהו קרוב.

לא צריך אפיל לצאת מהבית.

כמו שכבר אמרתי ואגיד מן הסתם עוד לא פעם - הכול ממש פה,ממש עכשיו.

אפשר לגעת בזה.כמו שאני יושב וכותב את השורות האלה אני יכול פשוט להסתכל פנימה ולראות בבת אחת את על הדברים שלא נותנים לי להתקיים,את כל החושך,את כל המציאות שלי כמו שהיא.

היו לי שינויי מצב הרוח הרגילים שלי היום.

הכול מעצבן אותי.

כמה שאני  לא סובל לשון !

בקשר לסדנה :

משעמם לי!!!!!!!!!

אז אני רוצה להעביר איזה הרצאה או איך שלא לקרוא לזה.

אבל לא בטוח באיזה נושא.

אמממממממממ...

"ניטשה ותורתו - תולדות הבדידות המערבית" - נשמע לא רע.

או אולי :" דוסטויבסקי ועולמו - האיש מאחורי הספרים הגדולים". גם אפשר.

או אולי נלך תרבות עכשיוית? לא מכיר סופרים או משוררים שכותבים היום,בעצם....למה ספרות רק?אפשר כל דבר ששייך לתרבות והוא מבין בו,נכון?

"הרוק הכבד .שורשיו וההקשרים התרבותים והחברתים שלו." אמממממ... סביר שזה יעניין מישהו בסדנה בכלל?

או אולי "התרבות הגותית - מרומן הגותי של מאה 19 עד המוסיקה הפופולרית של היום.ערפדים ומלנכוליה" גם לא כזה מעניין?

מה עוד?אין לי עוד רעיונות כרגע....

או אולי משהו שהרבה יותר "קרוב"?

כמו " העליה ארצה. להישאר "אחר" לנצח".