Enter the suicide Angels

From numerous cold streets

 Filled with cars

(Annoying you)

Like I was filled with sorrow and regret

At that moment.

From buses,

Almost empty

That go from star to star

In imagination of those

Who already asleep.

From cafes with their young couples

And shops with their old ladies,

From the silence of my room

I send you my best regards.

Say hi and smile:

"You are real.

You will be missed." 

הכול מותר?

לא

אנחנו לא ניהיליסטים.

רק הבלתי אפשרי מותר ורצוי.

זאת נקודת מבט הסוריאליסטית.

כל זרם במוסיקה מתקדם לכיוון מסוים, gaining its moment.

רק שאחרי NIRVANA הדברים נראים די מוזר.

הופיעו ,כמובן כל הPOST GRUNGE ים האלה ואז פתאום הכיוון נאבד.או שהוא לא ברור רק לי?

להקות מפגרות כמו BLINK 182  עם עמדה של PUNK כביכול (?!) נשמעו לפחות UNISPIRED או בעצם חסרי...פשוט הכול .ואז היה גם את   OFFSPRING (איפה הם עכשיו?) ואחרות ו...זה בעצם מה היה,כלומר,לא כיוון שולט במוסיקה ,אלא להקות שונות אחת אחת. שלא נשמעו אחת כמו השניה...

f…k

חייב ללכת

עכשיו  משהו כמו רבע ל4 ואני צריך לקום לעבודה בחמש.איזה מגניב.

אני מניח שזה הזיקנה.

אני לא מסוגל כבר לצאת לבלות עד שלוש,שלוש וחצי אם אני צריך לקום בחמש .

אין מה לעשות...

and i m totally lost and forgotten

אחד מבעלי המועדון ,בחור שאני מכיר כבר הרבה זמן מתקרב ואומר לברמן למזוג לי איזה משהו"למצב הרוח".ואני מנסה לשתות את זה.ואין לי מושג מה זה אבל זה ממש חזק.אני לא מסוגל לגמור את זה. אז אני משאיר חצי על הבר וחוזר הביתה.סוג של.(i hate this life)

ןהבחורה הזאת פתאום מתנשקת עם איזה מישהו,שאין לי מושג מאיפה הוא צץ פתאום.

ושירי שואלת אותי איך אני מגיע הביתה ואם אני לא שיכור מדי בשביל זה.מה פתאום.אני בסדר.

ואני חושב על השירה הגדולה שצריך עוד לכתוב ומבטיח לעצמי - מחר,בטח מחר אני אכתוב את כל זה.

ואני בדרך הביתה לא שם לב מה קורה מסביב.מה קר היום? אני לא מרגיש כלום.

לא מרגיש כלום.

אני יודע שהמהפכה ממש פה,מאחורי הפינה,אבל אני לא מרגיש אותה,לא מרגיש שום דבר.

אין לי דואר.

אין לי דבר.

אלכוהול מביא אותי אל הרגשות האמיתים שלי.

כלומר מדכא אותי.

איזה יופי.

אפשר להשתחרר ולא לעשות רושם שהכול בסדר.

אפשר לדמיין שאני קטן ועכשיו קיץ ואני אצל סבתא בביתה בסנקט-פטרסבורג ועוד מייד באים חברים לקרוא אותי לשחק.

ואחר כך ,כשכבר יהיה מאוחר,עייף ומאושר אני אחזור הביתה,לבית של סבתא ,לאכול ארוחת ערב ולישון.

לישון בלי חלומות.בשביל מה לחלום כשהכול מתגשם גם ככה.

אל תעוררו אותי.

אני רוצה לישון.

אני לא רוצה לדעת ש

אני לא קטן כבר,

ופה ארץ ישראל ואין לי חברים,

ואין סבתא,

ויש רק חלומות,חלומות,חלומות,

רק ללכת בלי להגיע,

רק לרצות בלי לקבל,

רק...

o darling,

(אני מחבק את עצמי,הרי לפחות מישהו צריך לחבק אותי,נכון?)

you here only to die ,

dont you know?

המנגינה הזאת היא רק נמשכת ונמשכת,

רק שהיא מובילה רק למקומות

שכבר הייתי בהם.

רק...

הייתי רוצה להאמין שיש סיבה לזה שנולדתי

ואם לא סיבה

אז לפחות איזה שהוא תירוץ,

שאפשר היה להראות לאלוהים

ולהגיד:

הוא בסדר,

תנו לו להיכנס,

כמו שנכנסים לאיזה פאב פופולארי,

כשמלא אנשים נשארים בחוץ,

בקור,

כי לא עוברים את הסלקציה,

ואתה נכנס פנימה,

איפה שחם ונחמד,

ויש תקווה ...

למה?

או שזה רק היה נדמה לי.

כשאתה לא רגיל לשתות ואתה שותה

אז פתאום הכול נדמה לך.

כן,

אתה בטח מאושר.

או שהכוס הזאת הייתה מיותרת.

או שזה אותו דבר

או ש...

אני לא מתחיל אתך,

פשוט מנסה להגיד לך משהו חשוב...

מה?

אני לא שומע אותך.

יש לך חבר?

גם לי יש הרבה חברים,-

אני מסתכל מסביב - הם היו פה לפני דקה...

לאן את הולכת?

לאן כולכם הולכים?

יש בטח איזה חור במציאות הזאת,

כדי שכל מה שטוב בה

פשוט יאלם בו,

או יברח,

לא יודע...

אני רוצה להיעלם גם...

אני חושב ש...

בוקר טוב,

יום הבא המלא בריקנות הרגילה

בא,

לא מאחר

להגיע.

נחמד.

רק הדברים הרעים באים בזמן.