Enter the suicide Angels

+2 Armor

 faster attack speed

 היום אני אעשה את הדברים יותר טוב,

 היום יהיה קשה יותר לעצור אותי,

 ההתקפות שלי מהירות יותר

 והצחוק שלי נשמע חזק ועוצמתי.

 בגללך בר.

 בגלל הכפפות שתפרת בשבילי במו ידיך.

 כשאני אני שם אותן,

 הן ולא אני סופגות את הקור הזה של החורף אריאלי,

 סופגות

 את הקור של החיים האלה

 כמו החיילים בשורות הראשונות בקרב הקטלני

 מתים בשביל להגן על משהו שהם מאמינים בו

 ומאפשרים לחברים שלהם להתחיל בהתקפה שתביא את הניצחון.

 הן נותנות לי מנוחה וכוח להמשיך

 הכפפות ממישהי שאכפת לה.

אני רוצה לכתוב

על אהבה

שאף פעם לא התקיימה

על אהבה

שלא היה לה סיכוי ממילא

על האהבה הנצחית שלא יכולה לדעוך,

הרי אם אתה לא קיים

אתה לא יכול להיעלם.

על האהבה ביני לבינך.

אני רוצה לכתוב על הנשיקה הראשונה,

כה מדהימה

הרגשנו שכל הדלתות נפתחות לפנינו.

לראשונה

היינו חלק מן העולם הזה,

חלק מרגיש

 חלק מאושר

 חלק כואב

 חלק שייך.

אני רוצה לספר

על איך שאמרנו  בפעם ראשונה שאוהבים

ותוך כדי ראינו בעיניים של בן זוג/בת זוג שאוהב/אוהבת כבר.

ואין סיבה לחשוש שמילות האהבה יתקעו איפה שהוא בחלל החיצון

להרגיש את הביטחון הזה.

וכבר לא משנה. איפה נגור. ואיך נתפרנס.

ואם מלחמה, אסונות  טבע, סוף העולם לפי המאיה.

אני רוצה לספר על השטויות שעשינו,

מקומות שביקרנו ביחד,

מתנות שהביאנו אחת שני

והבדיחות הפרטיות שלנו שאף אחת לא יבין.

אני רוצה לספר על כל זה ועל הרבה יותר, הרבה הרבה יותר.

אבל לא יכול

כי לא יודע על זה שום דבר.

היה זמן

 שרציתי לפגוש אנשים חדשים

 היה זמן

 שריתי לשנות את החברה

 היה זמן

 שרציתי לפגוש אהבה.

 ועכשיו ,-

 אני פשוט לוקח את גופי החוצה

 מהדירה המחניקה

 כמו שמטיילים עם הכלב:

 שינשום קצת אויר

 וישחק

 עם הכלבים האחרים.