שורה בחדשות של נאנא : "4 פלסנינאים מבוקשים נעצרו..." הזכירה לי פרסומת של משהו שלא בדיוק הבנתי של מה : "גבר מבוקש?תראה לאחרים איך עושים את זה!",וזה נאמר בקול כזה "גברי" ואני הייתי שואל את עצמי : עושים מה?
אבל בעצם אני לא חושב שאותם פלסטינאים היו מבוקשים באותו מובן 
.
יש עכשיו מבצעים ענקים של 50 אחוז ברוב חנויות הבגדים על קולקציות הקיץ.שווה.
אבל,מצד אחר ,אם הייתי מחקה למבצעים האלה ולא הייתי קונה אותם בגדים במחירם המלא מה הייתי לובש כל הזמן הזה?
משעשע משהו.בסגנון שלי.
הייתה בהרצליה.כי הייתה שם הופעה של הלהקה הזאת (מה שמה?) בחינם בקניון.
אבל לא ראיתי אותם בסוף.כי יצאתי הרבה יותר מאוחר ממה שצריך.והם הופיעו ב18.
אז כשהייתי כבר יושב באובוס ומסתכל על השעון אמרתי לעצמי משהו כמו: לא חשוב לנצח אלא להשתתף.כלומר לא לראות את ההופעה אלא לנסות להגיע לשם.זה הצחיק אותי.החשוב - לצאת מהבית לכיוון של משהו טוב.
אז נסיון נחשב גם.
תוך כדי נסיעה הסתבר שבהרצליה יש שני קניונים. אז שאלתי את הנהג איזה יותר גדול ,הוא ענה שזה שבמרינה.
אוקי,אז כנראה שם.אולי אספיק לראות איזה 20 דקות של הסיום של ההופעה.
אבל להגיע לקח כל כך הרבה זמן שהיה כבר 7 וחצי .
הסתובבתי שם קצת,ראיתי ששום הופעות שם אין .
מגניב.
אולי זה לא הקניון הנכון.ואיחרתי בכל מקרה.
הסתובבתי עוד קצת.הקניון הזה ממש ענק.
בדקתי דברים באותם חנויות שיש שם מבצעים.לא מצאתי שום דבר מעניין.
כמה אבסורדי - חשבתי,הגעתי בשביל החנויות האלה?.
והייתי רעב.
8 בערב ואני אכלתי רק איזה קוטגי בבוקר וזהו.
אז הזמנתי משהו לאכול באחד מהמקומות משני בחורים די מגעילים כבני שלושים בערך.
התיישבתי ,אכלתי.הסתכלתי מסביב.בכל מקום מלא ילדים ,ההורים,אמאות בעיקר.וסתם אנשים,או סתם בנות.או נערים.
אהבתי במיוחד את האמאות עם הילדים שהיו אולי הרוב שם.לא יודע למה.בדך כלל אני חושב שאין יצורים יותר משעממים.אבל היום ישבתי עם הפיתה שלי הסתכלתי וחשבתי :איזה יופי.לא יודע למה.
נכנסתי לעוד כמה חנויות.בסקל אלקטרוניקה כל המסכי הפלזמה ולסד(LCD) וגם טלויזיות רגילות היו מראות אותו דבר-חדשות .אולי שלושים אולמרטים הסתכלו עלי מכל המסכים האלה.O MY GOD. - חשבתי לעצמי,אני די בטוח שיותר ממספיק לנו אחד כזה.גם ראיתי שם את הטלויזיה ש יש לנו בבית.אבל לא זיהיתי מייד כי היא הייתה נראת כל כך קטנה באולם הזה לי יד כל הפלזמות.
המשכתי.עצרתי לכמה שניות להסתכל על המחשבים הניידים הקטנים שהם מייצרים היום והתחלתי לחפש יציאה.
וזה לא היה פשוט.נכסתי לכניסה הזאת של הקניון עם עוד שתי בנות שהיו באוטובוס גם.אז הייתי הולך לשם ולפה ומנסה להבין :איפה הכניסה שלנו?הרי עברתי אותה מספר פעמים כשלא הייתי צריך אותה.
בדיוק כשהתעצבנתי וחשבתי שלא אמצא ,הגעתי פתאום בדיוק לשם.
רק שהבנות לא היו כבר שם.הן בטח בסרט או משהו.
עברתי לי יד השומר האתיופי שמרבה לדבר אפילו עם זה שיש לו מבטא.הוא אמר לי משהו וגם אמר בי עוד פעם,עניתי לו בי בפעם השניה גם כן והגעתי לתחנה שהייתה כרגיל בצד ההפוך של הכביש ביחס לתחנה שירדתי בה.
הגעתי הביתה.
שום דבר חדש פה.
יצאתי עם הכלב .ואז פגשתי אותה.השכנה היפה מהבית שממול עם הכלב שלה.היא מדהימה ביותר כמו שאפשר לראות ממרחק הזה של 20 מטר,- חשבתי.היא ראתה אותי גם ועברה עם הכלב שלה למרחק עוד יותר גדול.אני התיישבתי על הספסל שהיה קצת יותר קרוב אליה מהמיקום הראשוני שלי.ואז היא הלכה הביתה.וגם בחרה ללכת בדשא ,- זה כדי שלא תצטרך לעבור לי ידי,- ככה הבנתי.אמי,בוא,- היא אמרה בקול די נעים ונמוך יחסית.הכלב שלה עמד כמה שניות והסתכל עלי.הוא הקשיב לה והלך אחריה.אפשר היה להבין מההליכה שלה שהיא מבינה( הבחורה,לא הכלב) שמסתכלים עליה.ואז היא נעלמה.פתאום גיליתי שאני יושב ומשחק עם הפלפאון שלי.פתחתי ומסתכל בו כאילו בודק משהו. זה מה שאני עושה לפעמים בשביל הסחת דעת.וכדי להיראות עסוק במשהו.עדיף שתראה שאני מסתכל בפלפאון.ולא עליה.אבל רק כשהיא עזבה הבנתי על מה אני מסתכל.השמות הראשונים של האנשים שיש לי מספרים שלהם. א :אבא,אמא,אירה,אסנת וכוי,- למה אני צריך את זה?סגרתי את הפלפאון וחזרתי הביתה גם.
למה בכלל לצאת מהבית ולנסוע לאן שהןא להרצליה או למקום אחר כשהיצור המדהים הזה עם השיער הארוך שלו(כלומר שלה) בצבע שטני כהה גר ממש פה,בלי ללכת לאף מקום?ניגשתי לחלון.הסתכלתי על המרפסת שראיתי אותה עומדת שם פעם או פעמיים.חשוך.התריסים סגורים וחושך כמעט בכל הבית.אולי זה לא המרפסת? אולי השניה?אבל אין גם שם אף אחד.
אני לא יודע.אני מתכוון אולי אם להתקרב אליה היא תראה לא מעניינת בכלל.ואולי אני פשוט לא שווה מספיק? אחרת למה היא התרחקה?ואם אני לא שווה מספיק מה לאזעזל אני בכלל צריך בחיים האלה?!אם אני לא שווה אז מי כן?אני לא יודע.והכול שטויות.כלומר למה אני צריך לנסות להיות איזה משורר קלסי או פרופסור לפילוסופיה מתוחכם או אני לא יודע מי אם אני בכל מקרה,אם להגיד את זה במילים הכי פשוטות לא מספיק שווה?לפילוסופיה אין שעיר ארוך ושטני.היא לא הולכת לא עם חצאיות ואפילו לא עם גיינס.מישהו יכול להגיד שאין קשר. אבל בשבילי כן יש.אני חייב לחיות את החיים האלה.והחיים זה לא פילוסופיה ואפילו לא שירה.זה משהו אחר.שאני לא מבין לגמרי.אבל זה משהו שהרבה יותר מרגש ואמיתי ,אפילו אם כואב.
עוד משהו.מה שמוזר שהיא עושה אותי יותר בוגר ,יותר אחראי ויותר "גברי" רק על ידי הנוכחות שלה,למרות שהיא בעצם נורא צעירה,כמעט ילדה.לא מוזר?(אני לא מתכוון לפילוסופיה)
אין לי מושג מה ולמה כתבתי.
WHATEVER
בבלוג זה
בכל הבלוגים
