יש שעות למשל בין ערביים
יש רגעים למשל הטובים
יש בני-זונות פוליטיקאים וגנבים
יש מקומות למשל ששכחתי
למרות שהייתי בהם
יש הבטחות למשל שהבטחתי ולא אקיים.
מה לחשוב למשל בין הערביים
מה לשיר לך אהובתי
לוקח ת'גיטרה ומנגן לך דרך הידיים
את נשמתי.
יש שעות למשל בין ערביים
יש בקרים שהערת אותי בנשיקות
יש זיכרון אחד מתוך איזה קיץ
די רחוק
איך רצתי פעם בין הערביים
אחרייך כמו פרחחים
טוב, אהבה ראשונה בחיים, לא שוכחים.
מה לחשוב למשל בין הערביים
מה לשיר לך אהובתי
לוקח ת'גיטרה ומנגן לך, דרך הידיים
את נשמתי.
יש שעות למשל בין ערביים
יש סמים שנותנים להמונים
יש מקומות למשל כמו בית שחוזרים
יש מקומות בהם היינו שנתיים
יש מקומות שנשארנו דקות
יש חלומות שחלמתי עלייך ולא אזכור.
מה לחשוב למשל בין הערביים
מה לשיר לך אהובתי
לוקח ת'גיטרה ומנגן לך, דרך הידיים
את נשמתי.
התחלתי לבכות במונית בזמן השיר הזה,נזכרתי בכל כך הרבה דברים. נוסטלגיות, תמיד נראה לך שהיה טוב יותר.
אני לא מבינה אם פשוט עם הזמן נהיה גרוע יותר או שפשוט נשאר לך רק זיכרון מתוק מכל חוויה, לא משנה עד כמה נוראית שעברת.
טוב, אז אני בן אדם טיפש אני יודעת, אני יודעת, אין צורך להזכיר. אבל, אסור לכם לשפוט אותי או לשנוא אותי בגלל זה כי זין, ככה הכרתם אותי, אין מה לעשות.
אני הרבה דברים מפגרים ויש מלא סיבות לא לרצות בחברתי בכלל. אני בוגדנית, מגעילה, זנותית, שקרנית
אבל אני אתן את כולי לבני אדם שחשובים לי, לא אכפת לי למות בשבילם, אני לא אפקיר, לא אפגע בכוונה.
תמיד בפנים חשבתי שאני בן אדם רע, תמיד התחברתי לדמויות הרעות בכל סרט/ספר אבל לא.
אכפת לי, ישלי רגשות, אני לא אטומה, מכאיב לי כל פעם שלמישו שחשוב לי רע.
אני יכולה להתעצבן,לקלל,לצעוק,לריב,לא להתייחס אבל אני אשבר מבפנים.
לפני כמה שנים זה התחיל בסדק קטן.
בכיתה ח' נשברתי לגמרי חשבתי שזה לא התאחה לעולם אבל איכשהו עם הזמן, השגרה הצלחתי להתגבר על זה.
אבל עכשיו אני מרגיש כאילו נפער בי הקרע מחדש רק שהפעם שום דבר כבר לא יתפור אותו. אני כל כך מתאכזבת מאנשים.
אני טיפוס שקט, לא עושה הרבה רעש.
ואולי לא הרבה אנשים מצליחים להתחבר אליי, להקשר אליי בצורה מוחלטת, במיוחד כשמסביבי יש כל כך הרבה אנשים כריזמטיים,צעקניים ודעתנים.
כל אחד עולם מרתק משלו עם פנינות חכמה שהאיש החכם ביותר בעולם לא יעז להגיד.
אני מרגישה כמו ילדה מפוחדת שהלכה לאיבוד בקניון הומה ורק רוצה למצוא את אמא ואבא ולהתחבא מאחוריהם רק חבל שאני בתוך גוף של ילדה בת 16 שצריכה להתמודד עם החיים האלה.
אני מפחדת. אני מפחדת מהעתיד, מהאנשים שלידי, אני מפחדת שאני לא אצליח לגרום לעצמי לרצות לחיות.
אני מרגישה כאילו החיים שלי הם כמו איזה כדור זכוכית קטן שכל אחד יכול להעיף, למחוץ ולשבור. וסליחה על הקיטש.
אני לא יודעת מה לעשות, למי לפנות, אני מרגישה שנשארתי לבד, שאין לי על מי לסמוך. כנראה שתמיד הייתי לבד פשוט אף פעם לא הגעתי להבנה המוחלטת של זה.
אני לא מצליחה להקדיש את עצמי לכלום מהסיבה הפשוטה שכבר ויתרתי על החיים האלה, לא אכפת לי איפה אני אגמור, כל אפשרות תיהיה בסדר מצידי.
אני אלך לישון ומחר יהיה יום חדש וזה לא משנה כי עדיין יהיה אותו חרא אבל לפחות זה עוד יום שמקרב לקראת הסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
maayan69