השדים באים בלילה...

להיות הגיוני בצורה של 90%-100% מזכיר ילדותיות.

להסביר בצורה הגיונית למה לוחצים על כל כפתור,

למה מתנהגים לפי איך שאנחנו מתנהגים,

למה יש כללים וחוקים,

להיות ישר,כמו פלס.

מצד שני יש בזה המון עקרונות ועמידה בהם.

המון יופי,תום,כוח.

אני עצבנית ואני לא יודעת למה.

לצערי,זה גורם לזה שאני לפעמים פוגעת או מעצבנת,לא בכוונה.

אני מבקשת סליחה,אני מודה בטעות שלי,מה שמביא אותי לנושא הבא עליו אני רוצה לדבר.

הגעתי למסקנה שאחת המעלות החשובות בבן-אדם היא הודאה בטעות והיכולת לבקש סליחה על כך.

רבתי עם חבר מאוד קרוב לי,אח שלי,אחי הגדול,והריב היה מבבוסס על כך,בדיעבד.

יכול להיות שגם אני טעיתי.

בתקופה האחרונה אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי וזה גורם לי להמון בלבול.

אני כאילו מותחת את הגבולות.

כמו ילדה קטנה.

לראות עד איפה אני יכולה להשתנות ואת מה אנשים כן יקבלו ואת מה לא...

דיכאון חורף...

אני מקווה שהפעם נעבור אותו בשלום.

יש לי כל כך הרבה להגיד אבל אני לא יכולה,לא מוצאת את העיתוי,או שהעיתוי לא מוצא אותי.

וזה מוציא אותי מדעתי.

אני מוצאת את עצמי נגעלת ומתעצבנת על המצב.

לא בסדר מצידי בכלל!

שלכם,

       בובית