השדים באים בלילה...

הרגע הזה שהיא תלויה באויר,

על חוט השערה,

כל כך נאחזת שלא ליפול,

אבל היא יודעת שזה הגורל שלה,ליפול.

זה הגורל המר שלה.

הגורל המתוק שלה הוא להגיע ליעוד שלה,

להיאכל.

להוציא את כל הטוב שבה

וכך לספק את כל הטוב שבה,

להפיץ אותו לעולם.

אחרי שהיא נופלת

היא שואלת את עצמה מה עכשיו?

היא מתחילה להביט סביבה.

בהתחלה היא רואה את הדברים הגדולים.

הכל גדול.

לאט לאט היא רואה את הפרטים הקטנים.

יותר ויותר.

לאט לאט היא מגלה עזרים בסביבה.

עזרים שיכולים רק לעזור לה.

היא יכולה לנסות להיות הכי יפה בעולם

ולקוות שמישהו יבוא ויאכל אותה,

שהוא יבחין בכל היופי הזה,העסיסיות.

ויאכל אותה.

ככל שהיא תחיה יותר,

זה לא יעשה עימה חסד.

אם הגורל יחליט להתאכזר אליה.

מה יקרה אם אף אחד לא יבחין ביופי שלה,

יפספסו אותו בדרך,בטעות.

כי היא באמת מיוחדת האשכולית הזאת,

היא לא כמו כל האשכוליות על העץ.

אם זה יקרה,בסוף יאכלו אותה הנמלים.

גם זה סוג של יעוד,רק בחלקים קטנים.

מה שבטוח,האשכולית תמיד תהיה עם חיוך על הפנים.

היא תמיד תזהר,ותתן סיפוק לסביבה,גם אם זה הנמלים.

היא תמיד תהיה הכי מיוחדת,הכי עסיסית והכי טעימה ויפה.

שלכם,

       בובית האשכולית =)