אחח..חתיכת תקופה..

פתאום מלשבת שעות מול המחשב.(טוב לא כלכך הרבה אבל בכל זאת..)..השבועות האחרונים נהיו ממש עמוסים..מלא פעולות..אימונים שהתחלתי ללכת אליהם (כדורעף, יאיי)..וגם מלא מבחנים :|..

אני אוהב את זה...

התחלתי להשקיע בקריירת השירה שלי P:...אני אמנם לא שר יפה אבל אם אנשים אוהבים את זה..אז למה לא?..

הצטרפתי למוזיקה מעשי..וגם הופעתי בטקס..(היה לי ממש גרוע...התבאסתי תחת!) ועכשיו אני מקווה רק להשתפר..

אני אופיע בקונצרט של מגמת מוזיקה..עם שיר יפה יפה..

-

אני שונא את התחושה הזו.. כלכך שונא אותה, את הלבד הזה..

ולחשוב שאם אני לא על המחשב אז אני פתאום נשכח מכולם..ובכלל.. למה זה צריך להיות אני ששומר על הקשר..

אני לא יודע למה אני כותב את זה פה...אולי כי אני רוצה קצת צומי..ואולי סתם כי בא לי שמישהו יקרא את מה שעובר לי בראש..

כי..למען האמת לא מזיז למישהו..

טוב..אני לא יודע למה זה ככה...אבל אם זה מה שאני צריך לעשות כדי לשמור על האנשים הקרובים אליי איתי..זה מה שאעשה..

למרות שזה מעייף,מאכזב,מעצבן...הורג אותי מבפנים..

הם חשובים לי, אני צריך אותם...צריך להרגיש שהם צריכים אותי.

חשוב לי, אני צריך משהו..ולי זה משנה..

אני אמות בשביל אנשים מסוימים..רק כי אני כלכך אוהב אותם...הלוואי שהייתי מרגיש שזה הדדי עם מישהו אחד לפחות...

אבל לצערי אני לבד פה..

לא נורא, הסתדרתי לבד עד היום..ואני אמשיך להסתדר..

אני חזק. אני יכול. נכון?

ועכשיו..שיר=]..או לפחות קטע ממנו..

                                                                 לבדי - הראל מויאל

ואולי הכל יחלוף עם הרוח כמו קטע מסרט ישן לספור רגעים ולברוח מהזמן ואולי, אולי יהיה בי עוד כח ולו רק לרגע אחד לנדוד כמו אבק עם הרוח עכשיו כשאני כאן לבד

לבדי מתחבט מתלבט מאהבתי משתוקק מתנתק מתאוותי שמכה נאבקת אוחזת כדי לא לרעוד עוד

לבדי, גם כשאת מחבקת יקירתי לבדי גם כשאת מזכירה שביחד הרבה יותר קל לשרוד

איזה שיר אירוני...והבית האחרון...שהוא לבדו..אפילו כשמחבקים..אפילו כששם פיזית..לבד..בלב..

יהיה לי כוח..אני יודע שיהיה לי..

אני לא אחד שנופל, לא אחד שיוותר בקלות...אני אעבור את זה..

אבל כואב לי..

לבד לי..דאמיט..

ועכשיו..השיר שאני כתבתי...שכתבתי אותו מזמן אבל הוא מתחבר לנושא..אז..למה לא..

(שיר ללא שם עדיין) - (רני בשבילכם:] )

בימים של חורף שוב יושב וחושב על מה שכואב כי בערך תמיד יש לי רק אותי להתמודד איתי

כי אף פעם לא היה לי מי שיציל אותי מעצמי תמיד ניסיתי לדאוג שאף אחד לא יפול עד כמה שאני יכול

פזמון: זה רק אני והלבד שלי כי זה.. לא משנה כי אפאחד לא מסתכל לא רואה אותי נופל

ושוב הכל נראה כאילו שדבר לא ישנה את זה שגם אני צריך יד שתחזיק חזק ולא תיתן לי ליפול גם שהכל סביב רועד אני אקום ואצעק בקול

פזמון

וכשהשמש תזרח מחדש הם יגיעו אחד אחד הם יופיעו כך לאט יהיה להם אכפת ופתאום הלבד כמעט ונמחק כשהם פה

וביחד נשיר בקול גדול כדי שהשמש תבוא ותאיר את הכל תבוא השמחה יעלם לו השכול והים משחור יהפוך לכחול

אני לא משורר או משהו..

וזה היה פוסט עלוב מבולבל ומעפן..שמתאר כמה..

איףף לא משנה..

לאב יא

רני

נ.ב - תמונות שציירתי P: