הקואופרטיב

בעקבות מותו של חודורוב, וגם בעקבות איזו תוכנית שראינו בערוץ הספורט, עלתה בנו תהייה - איך זה שפעם, עד שנות השבעים, היו שחקנים כמו חודורוב, שפיגלמן שפיגלר, שפיגל, גלזר, סטלמך, ואחר כך הגיעו שחקנים כמו מלמיליאן, אוחנה, בניון, אבוקסיס וכו' וכו'.

כן, למה פעם הם היו אשכנזים והיום כולם (כמעט) מזרחיים? מה גרם לשינוי הזה? אנחנו לא רוצים להיכנס פה להשערות, כי באמת אין לנו מושג.

ובקשר לסילבסטר מתברר שהיא וגם היא נשארות בבית. מה איתכם?

כל שנה אותה שאלה מפגרת. בגילנו, כך חשבנו, לא נטריד את עצמנו בשאלות כאלה. שלא לדבר על מצבנו הזוגי, שלא ממש דורש מאיתנו לחפש ריגושים במסיבות צפופות, מעושנות ושתויות. מה גם שהשנה נדמה כאילו אין ממש עניין מיוחד באירוע הגויי הזה. אם לא היינו קוראים עיתונים בסופשבוע (טוב, לא עיתונים, הארץ), לא היינו מרגישים שהולכת להתחלף כאן שנה.

אבל בכל זאת, השאלה עלתה בקרב החברים, אלא ששום תשובה לא נשמעה. שום תשובה, אפילו לא תשובה גרועה. כי מה כבר יש לעשות? המקומות המוכרים ממש לא באים בחשבון, על מסיבות פרטיות לא שמענו, וחוץ מזה יום ראשון זה ממש לא יום מוצלח לחגיגות. בעיקר לאור העובדה שהוא עובד באותו יום עד שעות הערב המאורחות ולמחרת מוקדם מאוד בבוקר.

לפני שנתיים התרחש הסיבלסטר הראשון שלנו יחד. הכרנו בערך חודש ולא ממש חשבנו להעביר את החגיגות האלה במשותף. היא נשארה בבית עם כמה חברים (טוב, שלוש-ארבע חברות) והוא הלך לשתי מסיבות, אחת של העבודה ואחת של חברים. באחת אחר חצות הוא הופיע ובזה נגמרו החגיגות. למחרת נסענו להורים שלה (כלומר, הוא היה אמור לנסוע לחבר בבאר שבע ולהוריד אותה בדרך, אבל בסוף נשאר).

לפני שנה כבר יכולנו להרשות לעצמנו לחלום על איזה החלפת שנה משותפת וחגיגית. בדיוק באותה תקופה התחלנו לכתוב מדור לילה כלשהו (שמאז כבר סולקנו ממנו אבל בזכותו נפתח הבלוג הזה) וקיבלנו הזמנות חינמיות לכל המסיבות בעיר. התחלנו את הערב אצל החברה ברטה, בשכונת פלורנטין המהוללת, ומשם יצאנו לסיבוב שכלל את הג'ה פן ז"ל, את הזמיר, את הברקפסט ואולי עוד איזה מקום שפרח מזיכרוננו. בחצות זללנו שווארמה בפינת שינקין-אלנבי-קינג ג'ורג'.

והשנה? כלום. נראה שאת המעבר של 2007-2006 נעביר על הספה בסלון.

באמצע הלילה עולה לה ידיעה ב-Ynet. ככה, בלי להודיע? אבל מתברר שניתנה התרעה. הקואופרטיב מרכין ראש.

ולמי שפספס - נינה סימון שרה את "ארץ זבת חלב ודבש". כן כן.

בנות להירגע. הנה הנעליים:

מבית היוצר של fornarina יש גם בקטיפה כחולה. הנקודות בפנים בצבע ורוד, וגם בבפנים של הרצועות. העור מט לחלוטין.

פעם כשהיא חשקה בנעליים חדשות, היא היתה קופצת לשופרא. שם היה אפשר תמיד למצוא משהו מגניב של fly או של irregular choise, והכי כיף - עולים כמה מדרגות ושם נמצאות המציאות - שאריות מעונות קודמות שאם אתם בעלי מזל תמצאו משהו במידה שלכם. אבל מהחורף שעבר ההיצע ממש לא מרשים. לא שם ולא בשום מקום אחר. מקניינית נעליים כפייתית היא הפכה למחפשת נעליים נואשת. חמישה זוגות לעונה הפכו לזוג לעונה. קשה. מאוד.

אבל הנה אתמול, בדרכנו לחפש משהו ללבוש לחתונות הקרובות, נכנסנו לשופרא, לתת עוד צ'אנס. ממש לפני שהחלטנו לנטוש, תפסו את עינה זוג נעליים שוות במיוחד. "הן הגיעו אתמול", מיהרה המוכרת להעיר. ההנחה של עשרים אחוז גרמה לה למדוד. המחיר - שש מאות ומשהו שקלים אחרי ההנחה - לא מנעו ממנה להתלבט בין מידה 36 ל-37. כי כרגיל, 36 יושבות בול, אבל לוחץ ברוחב, ו-37 טיפה גדול אבל לא מסַכנות בחוסר נוחות מתמשכת. בסוף נבחרו ה-36. קצת סבל בשביל שהנעליים ישבו בול. האכזבה - אין בצבע שחור בחנות, צריך להזמין מחנות אחרת. לא, אי אפשר ללכת לקחת בעצמנו. זה נוגד את מדיניות הרשת. השארנו מקדמה וביקשנו לעשות את ההעברה כמה שיותר מהר.

והנה, היום בבוקר, בשעה שהיא עסוקה בסחיטת מיץ תפוזים, טלפון. הנעליים הגיעו, והפתעה - המחיר שלהן ירד אתמול בערב. האם זה סימן לשינוי במצב הנעליים?

תמונות ופרטים בהמשך.

ובינתיים, קפטן ג'ק מסבירה למה אסור לזרוק שום דבר. והמלצה שלנו - הביאו את כל הדברים שלא בא לכם עליהם לשתיים. הן יקחו מה שהן רוצות וייתנו לכם זיכוי, ואת השאר יתרמו.

טוב, החידון האחרון לא נחל הצלחה. בזוקה ג'יין ענה (או ענתה) תשובות מלאות, אבל לא נתן קישור לבלוג.

החידון הראשון לעומת זאת זכה להצלחה רבה יותר, עורר תהודה מסוימת בקרב מקורבינו, ומושאיו ממשיכים להכות. לא מזמן הם הודיעו על קאמבק, והנה מתברר, כאילו בהזמנה, ששניים מחברי הלהקה - שלומית אהרון וקיקי רוטשטיין - שחברי הלהקה שהו במלון בלונדון שבו הורעל איזה רוסי לפני כמה שבועות. הם הוזמנו לבדיקות, צריכים לאסוף שני בקבוקי שתן כדי להעבירם לבדיקות בארץ ובלונדון, וזכו לאייטם בחדשות. לנו זה נשמע כמו תעלול יחצני מבריק.

הכל עובר חביבי. מורעלים

עדכון: שי ודרור בשיחת טלפון מפתיעה לשלומית אהרון. "אלוהים כנראה שלח לנו סוג של יחצנות," כך אהרון בשיחת הטלפון. 

בשלב מסוים בחייו מתחיל אדם לנהל את חייו העצמאיים. אחד הסימנים לכך - הוא מוזמן לאירועים, ובראשם חתונות, בזכות עצמו ולא כנלווה להוריו. כמו אצל כל אחד, כך זה גם היה אצלנו. כל אחד מאיתנו התחיל ללכת לחתונות של חברים ומכרים בתחילת שנות העשרים לחייו, מה שאומר שכבר כמעט עשר שנים אנחנו נגררים שוב ושוב לאולמות ולגני אירועים, למדשאות ולחצרות, מנשקים, מברכים, וכמובן - כותבים את הצ'ק.

בשבועיים הקרובים למשל, יש לנו שתי חתונות. כן, מתברר שהאירועים נוזלים אט אט גם אל החורף. אם פעם היה אפשר לדעת שבין יוני לספטמבר צריך לקחת בחשבון הוצאות חריגות, היום העניין מתפרש לאורך כל השנה. הזוגות המאושרים עושים שיקולים כלכליים, ושמענו אפילו סברה שאומרת שבחורף האורחים מביאים צ'קים שמנים יותר. פחחחח.

אנחנו, כידוע ויתרנו על תענוג הפקת החתונה, מה שמוציא אותנו ממעגל ההתחשבנויות. כן, זאת המציאות. אתה מקבל כמה שנתת, ונותן כמה שקיבלת. פרט למתחתנים ממש-ממש מקורבים, קשה לומר שאנחנו נדיבים גדולים. לאחרונה גם הגענו למסקנה שאפילו את עלות המנה אנחנו לא חייבים לכסות. מי שמחליט להוציא 80 דולר על אורח זאת בעיה שלו והוא צריך לשאת בתוצאות.

הוא: ביום רביעי החתונה של ש'.

היא: מה? יום רביעי הזה?

הוא: כן. באחוזה.

היא: איך אנחנו אמורים להגיע לשם?

הוא: עם ד' וא'. הן גם מוזמנות.

היא: טוב, נו, אין ברירה. אני צריכה לקנות משהו ללבוש.

הוא: מה הבעיה, תשלפי משהו מהארון.

היא: אין לי כלום. אני אקנה משהו שישמש אותי גם לחתונה של ר' וה' בשבוע הבא, זה במילא לא אותם מוזמנים.

הוא: אולי לא נלך לחתונה של ש'?

היא: תמצא תירוץ נורמלי, לא כמו שהיה עם ע' שאמרת שיש לך מבחן למחרת. זה ממש לא תירוץ.

הוא: אז מה כן תירוץ?

היא: לא יודעת. עוד לא מצאתי אחד כזה. אם היה לי תירוץ טוב כבר הייתי משתמשת בו ומתחמקת מכמה חתונות. 

לאור התגובות החיוביות, הנה חידון מספר 2:

1. מה היה העיתון הראשון שיצא לאור בארץ ישראל?

2. איך קראו לעיתון שייסד אליעזר בן יהודה?

3. ומדוע הוא נקרא כך?

כל הכבוד לאביבה!!! (את הקישור לבלוג שלה לא היה ניתן לקבל, נעדכן בהמשך), שענתה נכונה על שלוש השאלות, למרות שבתשובה אחת היא נעזרה בגוגל הצלה.

להלן התשובות -

1. אף אוזן גרון במסגרת שירותם בלהקת השיריון

2. יפה ירקוני - אהוד מנור הגה את הרעיון לאמץ את השם, וצדי צרפתי מיודענו מהפריים טיים, מינף אותו קדימה וכך נולדה להקת הכל עובר חביבי.  

3. יובל דור והיום היא מתרועעת עם קיקי רוטשטיין (ששמו האמיתי הוא צבי)

הידד לזוכים...

בכל סוף שבוע נוהגים חברי הקואופרטיב להתחרות ביניהם בחידוני ידע - אלה המתפרסמים בעיתון "העיר" וב"מוסף הארץ", ולפעמים גם ב"סופשבוע" של מעריב. יחד יש בין ארבעים לחמישים שאלות, כל אחד מהחברים עונה כמיטב יכולתו.

החלטנו לייסד בבלגונו פינה (בתקווה שתהיה יומית) חדשה - "שלוש שאלות" - בכל פעם נפרסם שלוש שאלות. אתם, קוראינו היקרים, מתבקשים לענות בתגובות כמיטב יכולתכם. למחרת היום יתפרסמו התשובות ושמות המשיבים המהירים ביותר (כולל קישור לבלוגם).

אז קבלו את הפינה החדשה, הפעם בנושא נוסטלגי מתחדש:

1. מה היה שם להקת הכל עובר חביבי לפני הצטרפותה של שלומית אהרון?

2. מי שר את השיר "הכל עובר חביבי" לפני שאומץ על ידי הלהקה?

3. למי מחברי הלהקה היתה נשואה שלומית אהרון?