"הו שובלגרובר, הדיכאון!"

הו יה, התבגרות זה מוי כיף.

אתם תסלחו לשובלגרובר כשהוא חווה את הדיכאון הראשון שלו.

דיכאון זה כיף!

אתה יכול להוריד לכולם את המצב-רוח בשניות, במבט אחד שאומר "האקונומיקה קוסמת לי. תנו לי סקס או שאני...אני...אמם...או שאני אצא לשחות בים המלח ולא אחזור לעולם!".

אתה קולט שמשהו מוזר במשפחה שלך כשאמא שלך שומעת גרין-דיי.

ואחותך שומעת את החדש של רוני סופרסטאר.

ואתה שומע קולות מהחלל החיצון.

ויש כלב צרפתי עם מאניה דיפרסיה בבית.

אתה מבין שהבניין שאתה חי בו הוא איזור הדימדומים, כשאתה בא ללטף כלב של שכנה, והבן-כונפה מקיא לך ביד.

המאמן שלי, שאומנם טניס הרבה הוא לא לימד, אבל משפטים חיוניים לחיים טחן ללא הפסקה, היה נוהג להגיד את המשפט הבא: "אף פעם אל תרדוף אחרי כדורים שאתה לא יכול להשיג, ואחרי בלונדיניות שאתה לא יכול לטחון".

בקטע של הכדורים ייבשתי אותו לחלוטין, כמעט לכל כדור רגלי החסונות נשאו אותי בביטחה. היו מכנים אותי אמדיאוס "שניה ושליש" שובלגרובר, אבל זה בגלל סיבה אחרת בכלל.

בקטע של הבלונדיניות עדיין לא השתכנעתי, למרות שבנתיים הוא צודק. אני להגנתי אומר שזה מפתח את הכושר.

מה שמשולבת עושה לבן-אדם:

(מתוך שיחה עם ראש גדול)

אני: אני יכול לקפוץ אליך?

הוא: לא, אני עסוק.

אני: במה אתה עסוק?

הוא: אני אופה עוגה.

החלומות שלי כל כך דפוקים שזה מדהים. השבוע חלמתי שאני רואה מבזק חדשות בערוץ 2. גדי סוקניק פונה למנחם הורביץ שיספר על מטח הקטיושות בצפון, ומנחם הורביץ אומר לו "באמאש'ך גדי, קלוט ת'קטיושות האלו, איזה פצצות יא ווארדי".

וזה כל החלום. למה לא יכול להיות חלום נורמלי כמו לכל מתבגר? לעזאזל, אני רוצה לחלום על אי-בודד. שבו תקועים רק אני, וגרטה, דיילת שוויצרית, שזופה, מבורכת חזה וצרת מותניים. ולגרטה כל כך חם על האי, שהיא מורידה את הבגדים שלה.

ואז היא מתחילה לגעת בעצמה.

ואז עובר מעלינו מטוס, ומתוכו קופצים שני צנחנים. עובר זמן, ורואים שאלו שתי צנחניות.

הן מתקרבות. מזהים פרצופים. אחת זו יעל והשניה זו השכנה הצרפתיה. הן נוחתות. בלי לבזבז זמן הן מתחילות להתנשק בינהן. הו, הן כל כך אוהבות אחת את השניה. יעל פשוט מתעקשת למרק לצרפתיה את הישבן, עם הלשון.

ואז הן חוברות לגרטה.

והן כל כך אוהבות אחת את השניה את השלישית.

ואז הן באות אלי.

הן כל כך אוהבות אותי.

ואני שולף את 451 מטר שלי (בחלומות זה תמיד טיפה יותר גודל).

כזה חלום אני רוצה.

העולם הזה מסריח, אשכרה מניו-יורק ועד רפיח.

אל תשאלו מה נסגר עם הצרפתיה. פשוט קרו המון דברים, ובינהם מצב שבו כמעט פתחתי לה את הדלת, עירום כביום היוולדי עם כל ה450 מטר שלי בחוץ. זה היה יכול להיות כמו בחלום.

ובעיקר אני טיפלתי בכלבה המזדיינת שלה.

היא עוברת לגור ליד אלון בקרוב, אז אלון, בשבילי, תסיים את מה שהתחלתי.

חלק מהחושים שלי ממש חדים. למשל חוש השמיעה שלי, וזה נבדק במעבדה, חד מהממוצע. בחי היומיום זה יתרון מגניב בלהבין בין צלילים וכו', אבל לפעמים זה ממש שואה, למשל כשאתה יושן לך בשלווה, בחדר שלך, שהוא במקרה גם חדר הממ"ד, חדר שמונע מכל קול מבחוץ להיכנס, ולפתע אתה מתעורר מרעש הטפיחות הקלות של הכלבה על הרצפה של הסלון.

עוד יותר חד מזה, הוא חוש הריח שלי, אבל זה לא נבדק במעבדה. אני פשוט פאקינג גרייהאונד, אני מריח כל נאד מקילומטרים. אני מסוגל להבחין בין ריחות בצורה כל כך טובה שיום יבוא וישתמשו בו ככלב לזיהוי סמים.

ועל חוש זיוני השכל שלי אין בכלל מה לדבר, אני מלך.

אה, ונסעתי באוטובוס, ובמכונית שעברה על יד האוטובוס ראיתי מישהי מוצצת לנהג תוך כדי נסיעה.

אה.

אמדיאוס שובלגרובר, הולך ומתקצר.