"הו שובלגרובר, מאחורי פרבר הזפתים"

מספרות האגדות ישנו מקום.

הסיבה שלא עידכנתי הרבה זמן יחסית היא אותה סיבה שאתם לא עידכנתם את שלי, פשוט לא היה טעם.

במהלך הזמן הזה פנו אלי פוליטיקאים, עיתונאים, כדורגלנים וסתם אנשים מפשוטי העם, שהתחננו על ברכיהם שאני אעדכן מהסיבה הפשוטה שמשעמם להם בלי עידכונים חדשים בבלוגי. וכמובן שהיו סתם נקבות שפנו אלי שאני אדגים להם איך 450 מטרים של בולבול פועלים (השטפונות בהודו? עבודה שלי). אומרים שיש חיים מחוץ לבלוג שלי, תבדקו איך הם.

סוגיה: סע-בפנים.

יצא לי לצפות בפרסומות החדשות בנוגע לדרייב-אין המחודש ליד גני-התערוכה. זה עורר בי מחשבות רבות בנוגע לדרייב-אין. זאת אומרת, איך כל הסיפור התחיל? מן הסתם בארה"ב. מישהו נסע באוטו וחשב לפתע "הלוואי והייתה לי עוגיה. יאמי. לא, בעצם זה היה עדיף לו היה לי מול העיניים מרקע ענקי עם סרט", והחליט לעשות מזה עסק.

סלוגן מקורי מתחילת ימי הדרייב-אין שהגיע למערכת הבלוג - "דרייב-אין ביג ג'ימי, הסרט עלינו המושבים עליכם!".

סוגיה: נוף ילדותנו.

קוראים לה דנה, היא בת 10, יש לה אפילו חבר. ושמישהו ינסה לעצור אותה.

סתם משהו שהצחיק אותי.

סוגיה: תיקון סופרים.

מאחורי כל דיקטטור מכובד (ולא, אני לא מדבר על השדיים של זרובבלה) עומד פולחן אישיות מכובד, כחלק משלטון פטריארכלי-אבסלוטי-אוליגרכי-אוטוקרטי-אוניברסלי (אז כן, גם אני התחלתי ללמוד לפסיכומטרי. דרדסים דרדסים!). כמו כל דיקטטור, גם לי יש חיבה עזה למתנות. תחברו את הסיבות האלו ותקבלו את הנימוק לרצוני שבתקופת שלטוני יחגגו לי יום-הולדת כל יום מימות השנה.

יום-הולדת כל יום עלול ליצור נטל כלכלי על האוכלוסיה, לכן ראוי שצורך זה יהיה מנומק כהלכה.

חקרתי ומצאתי, שכל הסיפור מתחיל עוד מתקופת התנ"ך. הנה לכם כל האמת מאחורי סיפור הבריאה. לא נגענו.

בעיקרו של דבר, סיפור הבריאה התנ"כי הינו שונה במעט מהסיפור האמיתי. פשוט חסרים בו יומיים.

ביום הראשון אלוהים ברא את האור והחושך (מיותר לחלוטין, בכיף היינו יכולים לחיות בחושך), בשני הוא ברא את השמיים וכו', בשלישי הוא יוצר את היבשה ואת העשב (עשב-עשב, אם אתם מבינים למה אני מתכוון)(איך נראה לכם כל "הנביאים" קיבלו את "הכוח הנבואי" שלהם? יה מאן, העשב הטיס להם את המוח קיבינימאט. נביאים, עלק), ביום רביעי את השמש והכוכבים, בחמישי הוא מביא אותה במעופפים ובשוחים, ובשישי, בשישי הוא בורא את האדם, אשר לכבודו נוצרה כל הבריאה.

ואז בשבת הוא כל היום מסתלבט.

עד כאן סיפור הבריאה התנ"כי וסיפור הבריאה תואמים האחד את השני. כפתור ופרח, סיר ומכסה, מושקין וסקס לוהט.

מבחינת התנ"ך, כאן השבוע נגמר. אבל לא כך הם הדברים. מגילה גנוזה שהתגלתה לפני שבועיים, שופכת אור חדש על כל האירועים.

אלוהים, עייף אחרי שבוע עבודה מפרך (אין לכם מושג כמה קשה זה לתכנן את פין של חדף, הוא חייב לעמוד בעומסים של 300 פעם בדקה), ישב לו בסוטול בחוף אכזיב, ביד אחת קוקטייל "מנגו-ממבו" וביד שניה ספר - "היקום" מאת רוי א' גלנט. לפתע הוא שומע מאחוריו שריקות. הוא הסתובב לו לאט, ומצא מאחוריו דרקונית, וחרמנות מבצבצת מבין עיניה.

"תגיד לי מאמי, זה כאב?" חירחרה לעברו.

"מה כאב?" שאל אלוהים. הוא לא היה מנוסה בעינייני החיזורים.

"כשנפלת מגן-עדן" רשפה לעברו יחד עם להבה אימתנית.

"אבל לא נפלתי מגן-עדן! למעשה, אי-אפשר לפול מגן-עדן, משום שהוא לא נמצא במקום גבוה, הוא נמצא בעדן, שזה בערך איפה שתימן היום. וחוץ מזה אדם ההומו וחווה הבוצ'ה שם...הבניזונות לא נותנים לי להיכנס" ענה אלוהים.

"חמוד שלי, זה רק ביטוי, תזרום. אז מה פרח שכמוך עושה פה?" אמרה הדרקונית תוך שהיא מתפשטת.

"אני...אמם...מסתלבט...אחרי שבוע עבודה...אמם...." גימגם אלוהים כשהוא נחשף למראה הנורא של שדיים מכוסות קשקשים.

מכיוון שהוא היה בודד, והיא הייתה רעבה לסקס, הם הזדיינו. והיא נכנסה להריון.

מכיוון שהוא אלוהים, והיא דרקונית, ניתן להזניח את כל המערכת הביולוגית המקובלת, ומשום כך, היא הייתה בהריון בימים שמונה ותשע, כאשר ביום התשיעי בתשע בערב, נולד היילוד.

והילד הזה הוא אני.

הדוצ'ה נולד ביום התשיעי לבריאה. ואם כל הבריאה נועדה לאדם, אזי האדם נועד לדוצ'ה, ומכאן שהכל נועד לדוצ'ה.

מכיוון שהעמים הקדומים לא יכלו לקבל את העובדה ששבוע הוא בעצם תשעה ימים, הם פשוט זרקו יומיים והשאירו לעצמם שבעה. על פי זה הם בנו את לוחות השנה שלהם.

עד שחדרתי לתודעה ההמונית, ואז הם נאלצו לקבוע לי תאריך ליום-הולדת ומכיוון שזה קשה לחשב את הרווח שנוצר בין השבוע שלהם ולוחות השנה לבין תשעת ימי הבריאה המקוריים, הוחלט לחגוג לי יום-הולדת כל יום. אז איפה המתנות שלי?

נראה לכם שיש לי יותר מדי זמן פנוי?

סוגיה: שיר השירים.

סוף סוף מצאתי קצת שירים איכותיים. שיר האשך, פרח בתחת, שמוליק הנודניק, ושיר היו יו יו אהההה.

פלטפוס, איזו נוסטלגיה.

סוגיה: צרפתיה.

תסלחו לי שאני לא מאופס, אתמול ראיתי את ישבנה של הצרפתיה בחוטיני לבן. זה הדבר הכי יפה שראיתי מעודי.

זה מושלם.

הדבר הכי יפה שראיתי בחיים.

סוגיה: דייט פתטי אחרון בהחלט.

"גבר הולך לאיבוד...דרך מרפסת...." אני אצעק למיקרופון. היא תחמיץ מבט.

"אבל אני שרררר....מהההלבבבב..." אנסה שנית.

"שובלגרובר, עזוב, זה לא הולך" היא תגיד ותזעיף מבט.

"אבל ביב"מ, זה קריוקי! זו המטרה של הערב הזה!" אטען להגנתי.

"מי האידיוט שהולך לערבי קריוקי??? אוח, שום דבר לא משתווה לגברים האיכותיים ביקנעם" היא תגיד במבט נוגה בעיניה.

"אמם...אז אולי פשוט נגיע לקטע של החלפת נוזלים?" אציע בחשש.

"לא תודה, במקרה של תאונת דרכים אפילו פרטים אני לא אחליף איתך" היא תגיד, ותיסע לאופק על ההארלי שלה.

(אני בדייט פתטי עם בת-ים בלתי מוכרזת, 3049. היא היחידה שמעריכה את הדייטים האלו)

סוגיה: תחרות.

אז יש את התחרות הזו של הבלוגים וזה. הייתי רוצה שתצביעו לבן-דובר. כן, זה יהיה נחמד.

למרות שבסופו של דבר זה כמו בחירות למועצת תלמידים של כיתה ג', כל אחד מצביע למי שיותר מיודד איתו. ופרוטקציות זה תמיד טוב.

סוגיה: סלקום.

חלמתי על בחורה בשם סלקו. כמו סלקום, רק בלי מ' בסוף. יום אחרי זה ראיתי מישהי מאוד דומה לה בקניון.

סוגיה: כל הילדים קופצים.

צריך לחבר שאלון אינטרנטי שלפי האישיות שלך יגיד לך איזה חבר מלהקת שוטי-הנבואה אתה.

אני בטח יהיה זה שמשמיע קולות מטומטמים ברקע.

סוגיה: הולך בטל.

 מחפש בחושך

 חומר ללחישה

 למקרה שייתקל

באוזני אישה

הולך בטל

 הולך בטל

 הרחובות נותנים לו זמן

 בלי חשבונות

 הוא מצליח לעבור בין העלבונות

בטלן אנוכי. תמיד הייתי ותמיד אהיה.

אין לי מושג מה גרם לי ללכת לחפש עבודה עם אלון. ברצינות.

אין לי מושג למה דווקא אני מצאתי עבודה, כשיש מלא אנשים שמחפשים עבודה ולא מוצאים, או סתם מובטלים.

אין לי מושג למה הסכמתי לעבוד.

אמדיאוס שובלגרובר, פיקולו מתחיל.

אני עובד בבית-קפה, בסניף של איזו רשת מוכרת, שלצורך העניין נקרא לה "פול הקפה ועלה התה" או בקיצור - קופי בין.

הגעתי למשמרת הראשונה. נתנו לי מכנסיים שחורות, חולצה שחורה, כובע שחור, סינר שחור, ונעליים שחורות הייתי צריך להביא מהבית. ניסיון זול להפוך אותי לפריק קשוח. במשמרת הראשונה הייתי צריך להיצמד לבחור שיסביר לי איך העסק פועל. לצורך העניין נקרא לו א'.

א' הוא הבן-אדם הכי מסטול עלי אדמות. הוא תמיד בהאנג-אובר ממשהו, בין אם זה אלכוהול, סמים, או תה קר עם כמות עצומה של סוכר. אבא שלו עובד במשרד החינוך, כל טופס של בחינת בגרות עובר דרכו. אמא שלו עובדת ברשות למלחמה בסמים.

וא'? א' שלנו עזב את הלימודים בכיתה ב' ומשתמש בסמים קבוע. מי אמר שאין אירוניה בשוק הקפה.

באמצע המשמרת הוא פונה אלי ואומר "אני הולך להשאיר אותך עכשיו לבד לחצי-שעה".

"לאן אתה הולך?" שאלתי.

"לשירותים" אמר.

"לחצי שעה??" שאלתי.

"יש לי ישיבת צוות עם עצמי".

אבל לעבוד איתו זה כיף אדיר. הוא מגלגל אותי מצחוק. מבחינתו כולם "הומואים שמזדיינים בגן החשמל".

בתור עובד בסניף, מותר לי לשתות כל משקה קפה בחינם. אבל צחוק הגורל, ואנוכי סולד מקפה. למעשה אני כל כך לא סובל קפה, שכשנכנסתי למטבח הדבר הראשון שאמרתי היה "לעזאזל, מה זה הריח הנורא הזה??". "קוראים לזה קפה. תכיר." אמר לי א'.

שאלות לגיטימיות שא' שאל אותי במשמרת הראשונה:

"לשים שקית זבל בתוך פח זבל, לא מזכיר לך הלבשת קונדום על זין?"

"אוננת פעם עם מסיר שומנים?"

"החומר ניקוי הזה לא מזכיר לך שפיך?"

"אתה נמשך לטבח?"

הדבר הראשון שלמדתי הוא שחמאה זה כסף. משמע לא זורקים חמאה. אם נשארה חמאה בצלחת, פשוט מעבירים אותה לשולחן הבא.

הדבר הבא שלמדתי הוא שליכלוך שלא יורד במים, יירד בעוד יותר מים.

ומה שלא יורד בעוד יותר מים יירד באלימות.

בתור אחד שעובד שם, ומשער שמה שהולך מאחורי הקלעים זהה בכל מסעדה ובוטיק אוכל, אני בחיים לא אוכל יותר מחוץ לבית.

פשוט העובדה שאין לאף אחד שום בעיה עם זה שמנקים את המיכל של הגבינה הבולגרית עם אקונומיקה, כשהבולגרית עדיין במיכל, מחליאה אותי.

אתם יודעים מה, את כל חוויותי מהעובדה אגרתי ויצקתי לשיר.

תוגת הפיקולו/ א. שובלגרובר

אני הפיקולו יצור אנושי,

אל תעקם ואל תשחית,

לא גברת, לא,

אין לי מושג למה האייס בלנדד שלך לא בטעם בננה,

אולי זה בגלל שנשפך לתוכו חומר לניקוי רצפות,

מי יודע,

ובאמא שלך גברת,

למה הזמנת סלט ירקות ענק ב50 שקל,

וביקשת שיוציאו לך את הירקות?

אני רק פיקולו,

עובד חסר ישע במערכת גדולה,

אז אל תבקשי ממני להרוג בשבילך דבורה על יד החלון,

כי אם היא תעקוץ אותי גם לי זה יכאב,

ילדה קטנה, ילדה חמודה,

יא בת-בת-בת-בת-בת זונה מוצצת לבדואים לבקניים וחולי איידס,

למה את אוכלת את המילקשייק שלך עם הרגליים של הכיסא?

אחר כך אני צריך לנקות את זה,

עם החומר הירוק,

הו החומר הירוק המופלא,

מנקה כל דבר ופותר כל בעיה,

לשפריצר הירוק יש טווח של מטר אחד,

ואך טבעי הוא זה שבתור עובד מתחיל ומתלהב,

תתיז חומר ניקיון על גבה של איזו צפונבונית במקום על שולחן,

ובתגובה היא תאיים לתבוע אותך עד שלא יישאר לך גרוש לקנות איתו גליל נייר טואלט ולהשתמש בו בתור חומר בערה כי יהיה לי קר בחורף בלי מקום לגור בו.

אני פיקולו,

לא פחות ולא יותר,

מסדר את המחסן את המטבח וזיון לטבח,

מרים כלים ושם במדיח,

וכשהמדיח לא עובד,

הו איזו שואה,

על הכל עוברים עם צינור המאה,

ועם מטאטא הכביש,

מנקה הכל ב"וויש".

לעוגת גבינה יש טעם תפל את אומרת?

תכירי, עובש,

בדרך כלל מגיע כשמשהו שוכב בתנאים לא היגיינים במשך חצי שנה.

אתם יודעים שיכולים לפטר אותי בגלל זה?

במטבח שומעים רק טראנסים, וכששמים את "קרייזי פרוג" א' עוזב הכל ומתחיל להתחרפן.

בחוץ שמים בעיקר קולדפליי ויו 2 (חס וחלילה שיגיעו להכרעה בנוגע ללהקה הכי טובה בעולם)(צ'ילי פפרס, כאילו דה).

בטלוויזיה יש סרטון פופגנדה שחוזר על עצמו בלופ. רוב הסרט הוא צילומים של סלבריטיז שאומרים "אני שותה קפה רק בקופי בין! ולא בסטארבאקס, כי קופי בין הרבה יותר טובים מסטארבאקס!", "האייס בלנדד של קופי בין כל כך טעים שזה מדהים! בניגוד לסטארבאקס שמגעילים לי את התחת!".

ובסגירה זה הכי שואה, צריך לנקות את כל המטבח והמקררים וכולי. שואה. אה, ויש גם את סוניה. רוסיה מתקופת ימי הביניים שבצורה כלשהי נשתמרה במצב טוב, שבאה כל חמישי בלילה לאסוף את הבקבוקים הריקים. אומרים שהיא זיון בטוח.

מה היא לא תעשה בשביל בקבוק.

סוגיה: מפגש חברתי.

מדוזה, במפגשים חברתיים, מהנים עד כמה שהם יהיו, כדאי לוודא שיהיו שם כוסיות. לתשומת ליבך.

מסתבר שלא כולם מכירים את חוקי פתח-תקווה לנסיעה בטוחה באוטובוס. צ' צ' צ'.

סוגיה: דה ז'ה וו.

כבר אמרתי לכם כמה יפה הישבן של הצרפתיה בחוטיני לבן?

סוגיה: תוספת.

אני מתכוון, מ-מ-ש יפה. פשוט מושלם.

סוגיה: הטובים לטייס.

ביום רביעי היה לי עוד מבחן מיון לטייס. הגעתי לעמדת המבחן ודי שמחתי. העמדה כללה מחשב, סטיק כמו של טייסים, ומצערת (נו זה ששמים איתו פול גז). חשבתי לעצמי "וואלה, סוף סוף קצת מבחנים כיפיים".

אבל אז המבחן עצמו התחיל, והבנתי לאיזו צרה נכנסתי. כל המבחן המזורגג זה לרדוף אחרי משולש אפור, מה שאמור לייצג מטוס אוייב. ובכלל, המצערת כל הזמן התפרקה לי.

הצלחתי די יפה, מעניין כמה עוד אני אצליח למשוך את זה.

סוגיה: שוטי שוטי ספינתי.

קטמרן זה ממש כיף.

(צולם בשדות-ים, לפני הפלגה. אפילו ראינו דולפין מנתר וצב ים ממש ממש שמן. מרחוק הוא נראה כמו שולחן צף. המדריך התחיל לדבר איתי כבר על להיכנס לנבחרת משיטים וכל זה)

סוגיה: בלי סודות.

לעזאזל, בשם הזין הממש ממש ממש ממש גדול שלי, למה אני צריך לשמוע על הצרכים המיניים של חנן גולדבלט?! איכסה! הוא היה ב"בלי סודות"! אין להם צרכים מיניים! זה לא בסדר! זו השחתת ילדות מה שאתם עושים! הוא לא אנס את הילדות האלו, הוא פשוט הסביר להן איך לאיית את המילה "מין", והן ישר קופצות וצועקות "אה אה אונס!!!". זה חנן גולדבלט, לעזאזל!

לעזאזל!

סוגיה: כל הכבוד לצה"ל.

ביום חמישי הייתי בכנס עתודה באוניברסיטה. היה כיף לפגוש מלא אנשים שלא ראיתי מלא זמן. ובכלל, ההתנהלות הצבאית שם הייתה משעשעת.

חילקו אותנו לקבוצות, אנחנו היינו קבוצה מספר 4. הצמידו לנו חיילת שתלווה אותנו כל היום.

טישומן: "תגידי, מה התפקיד שלך בצבא?"

אני: "אתה לא רואה? המדריכה של קבוצה 4"

חיחי. שיעשעתי את עצמי.

היו שם הרצאות כאלו משעממות. הנה ציור שציירתי בזמן ההרצאות.

"ויש את הדבר השלישי שמתמטיקאים יכולים לעשות בצבא, וזה בעצם מה שאני עושה, וזה הדבר השלישי שמתמטיקאים יכולים לעשות בצבא"

(עתודאי למתמטיקה, מסביר לנו מה הדבר השלישי שמתמטיקאים יכולים לעשות בצבא)

אני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות בצבא. ועכשיו גם כולם מתחילים להפעיל לחצים, וזה עוד יותר מבלבל.

אמא: "אתה יכול לעשות מה שבא לך חמודי, לי זה לא משנה. תעשה מה שאתה רוצה. פשוט אני אהיה נורא גאה בך אם תלך להיות עתודאי לרפואה, אני פשוט מרגישה שיש לך כישרון להיות מנתח מוח מצליח, אבל תעשה מה שבא לך, העיקר שתלמד רפואה"

אחותי: "אתה צריך ללכת לסיירת מטכ"ל. אם אני הייתי אתה, הייתי הולכת לסיירת מטכ"ל. הם עושים דברים מגניבים, מתחפשים לנשים ומחסלים אנשים בחו"ל. לך לך, לך למטכ"ל"

בינתיים הכיוון שלי זה אולי הנדסה אווירונאטית ואז לנסות לחזור לטייס או משהו כזה. נראה, בטח בסוף ייתנו לי איזה עץ להשקות אותו שלוש פעמים ביום וזהו.

לפנות לכם את השולחן?

אמדיאוס שובלגרובר, הדוצ'ה של כוווווולם