"הו שובלגרובר, המחשבה מוקדמת"

תני לי לישון לך בתוך התחתונים.

אז כן, עוד שבוע הלך חלף לו. "שבוע" זו מילה שמעלה בי הרבה קונוטציות, בעיקר של דברים סגורים כמו קופסה, דלת.

שמתי לב שיש לי פוסטים טיפה ארוכים מדי. העניין המצחיק הוא שאני בכלל לא רושם את כל הדברים שאני מתכנן לרשום.

אבל הפוסט הזה, חוץ מהיותו פוסט מיותר שכך או כך יקבל כמות תגובות מיותרת וכמות כניסות מיותרת, הוא פוסט לא מתכונן בעליל, משמע אתם יודעים, פוסט בשבילי. ואחרי שדיברתי כל כך הרבה על הפוסט, אולי כדאי שאני אכנס לעניין.

השבוע יצא לי לאכול 2 שקשוקות, מה שמעמיד את מאזן השקשוקות שאכלתי בכל החיים על 3. זה דווקא די נחמד. חוץ מהקטע שהמראה המחריד של 2 ביצים מסביבם המון דברים בצבע דם, לא עושה טוב לאגו הגברי שלי. אבל זובי, שום דבר לא פוגע באגו שלי, לא כשיש לי את ה450 מטר שלי. למרות שתמיד יש את הסיכוי שאיזה לוויתן יזנק לו מהאוקיינוס הצ'רקסי ויזעק "יש לי בולבול יותר גדול" וישלוף איזה איבר מפלצתי של 451 מטר. אבל מצד שני הוא ידבר בלוויתנית אז אף אחד לא יבין אותו, וחוץ מזה אחרי שכולם (ק)ראו את "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה", אף אחד כבר לא מאמין לחיות ים באשר הם. בדיוק אתמול ראיתי איזה צלופח מנסה למכור לגברת אחת עגלה של סופרמרקט במחיר מופקע, אבל זה לא הלך לו כי הגברת עלתה עליו, עם העגלה.

כן, ועד כאן לסיפורי דגים. אם משהו מסריח, זה בטח הדגים.

ידיעה שוודאי תשמח את כולכם, ולא, אני לא מדבר על זה שמחירי הגזרים צנחו בעקבות מסחור צבעם הכתום על ידי מתנגדי ההתנתקות. ב7 לספטמבר נגמר לי המלווה, כי כאמור, יש לי רישיון, כי אני כזה כלי, כי עברתי בטסט ראשון, כי אני כזה כלי.

איזה כלי אני. בכל אופן, זה משאיר (בהנחה שאני לא טועה בחישוב) לנהגי ישראל 24 יום של נהיגה בטוחה. השבוע למשל, בעודי נוהג בפתח-תקווה ואמא יושבת על ידי בתור מלווה, עשיתי איזו פניה. הפניה הזו, מסתבר, חוץ מחיבתה הרבה לבגדי נשים, הייתה מסוכנת ואמא התחילה לצעוק עלי שכמעט הרגתי איזה אופנוען. הסתכלתי על אמא, הסתכלתי על האופנוען, ואמרתי "נו, סיכון מקצועי". אני לא יודע למה התכוונתי, אבל זה מאוד הצחיק אותי.

ואני אומר לכם, יום אחד הצמיגים האלו יגישו נגדי תביעה על הרעת תנאים. הם לא רגילים לדברים שאני עושה איתם.

גם החלטתי בשעה טובה איזה רכב אני רוצה כשאהיה גדול ומיליונר. אני די משלה את עצמי, אחרי הכל "הגדול" היחידי שאני אהיה זה מבחינת נפח, גם כשאני אהיה בן 25 אני אעזוב הכל כדי לראות פרק של המומינים שראיתי איזה מיליון פעם. ומיליונר, ובכן, יש יותר סיכוי שעופרה חזה לא מתה, אלא הפכה לצנצנת סחוג אימתנית.

אה, ולגבי האוטו, אז אני רוצה אסטון מרטין. הייתי יכול לזיין בשכל על כמה שזה אוטו מושלם ועל הביצועים המרהיבים שלו, אבל אני מעדיף להתרכז בעובדה המרגיזה שאין ספק של אסטון מרטין בישראל. הכי קרוב זה בלבנון. לעזאזל, לבנון זה חור התחת של השטן, הם אנשים כל כך קשים שהם עדיין לא קלטו שמלחמת האזרחים נגמרה. הולוקוסט.

חשבתי אולי גם להוסיף עוד כמה מילים על כמה ג'סיקה אלבה מושלמת. למעשה, רציתי לעשות מהפוסט הזה פוסט תמונות ג'סיקה אלבה. אבל אז הבנתי מה השלכות של זה. למשל שאני בחיים לא אגיב בחזרה לתגובות לפוסט כי כל פעם שאני עובר על תמונה של גברת אלבה, אני פשוט נתקע עליה כמה דקות. פשוט בוהה.

לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים

אל חלומות אחרים

יש עוד דרכים שאותן לא עברו מעולם

לכי לשם

אני אזמזם את זה לג'סיקה אלבה, והיא שלי. או יותר טוב, אני אקח אותה למקום הכי יפה בארץ. כן כן, אני מכיר את המקום הכי יפה בארץ. טוב, אולי לא בארץ, אחרי הכל אומרים שנורא יפה על הארובות של תחנת הכוח בחדרה, אבל לפחות בגוש דן. כן כן, זה המקום הכי יפה בגוש דן. אני לא אגלה איך אני נודע לי על המקום הזה ואיפה הוא נמצא. אני רק אגיד שזה הדבר הכי קרוב שיש ל"כמו בסרטים". זה מקום כזה שאם אני אקח לשם בחורה, היא כל כך תתרשם שהמשפט הבא שלה יהיה "ווא וווואיהיה ואהבאהה". נו אל תהיו קשים, קצת קשה לה לדבר עם ה450  מטר בפה.

פראנק זאפה כל כך גרובי. השיחה עם השטן מהפוסט הקודם, שלו. גם סטיב ואי מלך. וסטיב ריי ווהן. הם כולם כלים, חבל שרק עכשיו נחשפתי אליהם.

אה נו, והתחלתי את הפסיכמוטרי. זה סביר עד מעונן חלקית, לא משהו מיוחד. למרות שלא כל כך הבנתי מה אני אמור לעשות עם הספרים האלה. הם כולם כאלה שמנים ועם דברים כתובים בפנים. בנתיים אני ממיין אותם בשיטות שונות. כן, את כל השלושה. מהשמן לרזה, מהרזה לשמן, לפי מרקם, לפי האלף בית, לפי שם המחבר (זה הכי קל), ואפילו לפי שנה.

מיותר לציין שאני בקבוצה של החכמים. כי אני כזה כלי. כי יש לי רישיון, כי עברתי בטסט ראשון, ועוד 24 יום נגמר לי המלווה. איזה כלי אני.

אמא תימניה: עיוני, תגיד לי, ראית את בנינו, משה?

אבא תימני: וואלה לא ראיתי אותו כבר המון זמן. בטח חטפו אותו.

(שובלגרובר משתעשע מסיפור ילדי תימן החטופים)

בדיחה בהשראת מדוזה:

מה הורים בשואה אמרו לילדים שלהם לפני שהם הלכו לישון?

חלומות גז.

(אתם פשוט לא בשלים להבין את הגאוניות, זה הכל. זה יבוא לכם עם הזמן)

משל. כן, מזמן לא היה לי כזה.

נגיד שיש ספר פסיכומטרי בגודל בינוני. והספר הזה חבר טוב שלכם. אבל הספר במחזור.

אז איזה באסה זה.

בפוסט הבא, חדשות הצרפתיה.

משל אחר. כי הקודם לא מצא חן בעיני מספיק, וחוצמזה התגעגעתי לשיט הזה. ויש לי המון המון דברים להמשיל.

נגיד שאתה מסמר, ובא פטיש גדול ודופק אותך בקיר. אבל אז הקיר זז, ואתה נשאר במקום. אז אתה תלוי באוויר. ואם מישהו מכבה את האור אז אתה גם תלוי באפלה.

אז איזה באסה זה.

לבית ספר שלי יש ריח נורא. כאילו התבצע שם טבח גרוזינים או משהו כזה.

מי שמבין את המשפט הבא, מוזמן לנסות להסביר אותו, כי אני התקשתי מאוד:

במנין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו לפחות שליש מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי ענין אישי באישור העסקה, המשתתפים בהצבעה; במנין כלל הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים;

'צטערת

אמדיאוס שובלגרובר