"הו שובלגרובר, הפלצתי"

ותראו מה יצא, פוסט פלצני.

זה הזמן להפוך את החוקים, עוד ישמעו אותי! מאמיני הדוצ'ה, עוד יגיע תורנו! זה זמני לעלות!

שקט, שקט.

זה בערך מה שקורה כששומעים שירים אנרכיסטיים מלווים בגיטרות רעשניות ומיד אחרי זה דני סנדרסון.

בכל אופן, אני כזה כלי. ולא, לא בגלל הבולבול הממש גדול ואפילו לא בגלל הרישיון נהיגה שהוצאתי בטסט ראשון.

ואתם יודעים מה, אפילו לא בגלל שטחנתי את ג'סיקה אלבה בתוך איגלו באלסקה (הרופא אמר לי שלפעמים אני נוטה להתבלבל בין מה שאמיתי לדמיוני. אני מניח שהקור היה בגלל המזגן ולא בגלל שהיינו בקוטב. אבל אל תדאגו, ג'סיקה אלבה שמרה בשבילי על טמפרטורה מתאימה).

קיבלתי במבחן הדיאגנוסטי של הפסיכומטרי 68% (וואו. רק כדי להבין את המילים שאמרתי צריך לעשות קורס) .

כשממוצע הארצי עומד על 34%. משמע אני פי 2 יותר כלי איש-ישראלי-ממוצע. האמת זה נכון, כבר שהייתי קטן שמתי לב לזה. אז עוד הייתי חבר קרוב של אי"מ, היינו מסותבבים שעות ומאתגרים זה את זה בחולשותינו - תרגילים בשבילו ומכות בשבילי.

בכל אופן, יום אחד במהלך פטרולנו בצ'כונה הקשוחה של תל-חננה, פגשנו את אינשטיין, אהרון אינשטיין, בן-דוד מדרגה שלישית של אחות של אבא של אינשטיין הדגול. הוא אמר לנו "ילדים חמודים, רוצים לעלות אלי לדירה, שם בתוך חדר השינה אני אתן לכם סוכריה מתוקה?".

"לא!" אמרנו לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.

"לעזאזל, איך מייקל ג'קסון תמיד מצליח עם התרגיל הזה...אמם בכל אופן, אז יש לי הצעה אחרת בשבילכם" אמר בעודו מוציא את מקטרתו, תוחב בה טבק, וגם לישבן, ומצית. את שניהם.

"מה...למה...מה אתה עושה??" שאלנו בפליאה.

"אה, זה בשביל הארומה. בכל אופן יש לי שלוש חידות שחוברו על ידי מיטב המוחות. חידה אחת עוסקת בשפה האנגלית, השניה בחשיבה מילולית, והאחרונה בחשיבה כמותית. מי שיענה על כמה שיותר שאלות, יתקבל ל"גן לילייב. גן לילדים שאוהבים ללמוד, בבוכרית! גן לילייב - לך תתגלש". האם אתם מוכנים, ילדודס?". הארומה מהתחת שלו באמת הייתה נעימה.

"בטח, תכניס בי את הפטיש" אמרתי.

"דפוק בי את המשאית" אמר אי"מ.

"תן לי בחומצה" אמרתי.

"תרסק עלי את המנוף" אמר אי"מ.

"זרוק עלי את האינקובטור" אמרתי.

"תשחוט לי על הגב בקטריות" אמר אי"מ.

"טוב, הנה זה בא. החוקים הם כאלו. אני שואל אחד מכם שאלה. אם הוא טועה, הוא נכשל ולא ממשיך לענות על שאר השאלות. אם הוא עונה נכון הוא מקבל את השאלה הבאה. אם הוא גמר את כל שלושת השאלות בלי לטעות, הוא מתקבל ל"גן לילייב - לך תתגלש" והשני לא. נתחיל איתך אי"מ. איזה נושא אתה מעדיף שבו תעסוק שאלתך הראשונה?". לעזאזל, הארומה שלו זה ממש טוב.

"אינגליש, טוק טו מי אינגליש" אמר אי"מ.

"איך אומרים באנגלית את המשפט הבא - התבוללות העם היהודי תלויה ברוב קולות בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי באישור ההכחדה. כן, אני מקשיב, אי"מ".

"אמם..אה....אמם....אה...אה....או....אי.....אהה....אעעע....ד'ה....ד'ה....ד'ה אסימיליישן אוף ד'ה....ד'ה...ד'ה איד אילאיסתיקלל אילחמדולילה....אוטבוחו איל יהוד...אה...ד'ה....רייג' אגיינסט ד'ה סוקה בלאדס משינה...אה..." גימגם אי"מ בדרכו על הכישלון.

"אני מצטער אי"מ. זו לא התשובה. כנראה שאתה לא טוב מספיק בשביל "גן לילייב - לך תתגלש". אתה עדיין יכול לנסות להיכנס ל"גן שדה - אחרי!". אומרים שרמת הכדור-זוהר שם ממש גבוהה.

"לאאאאאאאא אבל זה החלום שלי! אבל אני יודע לעמוד על שלי! בבקשה...אני אעשה הכל!" בכה, התייפח, יבב, צרח, אי"מ.

"אני מצטער. אתה החוליה החלשה. שלום. ונעבור אליך, אמדיאוס שובלגרובר. איזה שאלה אתה בוחר?"

"אני אלך על המילולית" עניתי בענווה.

"אוקיי, תתרכז, זה קשה. איך אומרים במבטא בוכרי - "שותקים כולם!" יש לך תשובה?"

"אמם בטח...זה הולך ככה...גדחנהגהנסןבוכנעןחגכ!"

"אתה צודק! עוד שאלה אחת מפרידה בינך לבין כניסה ל"גן לילייב - לך תתגלש". אתה מוכן?"

"אני מוכן. אבל אני די בטוח שהתחת שלך עולה בלהבות" אמרתי.

"אוי, חפיף. טוב אז השאלה עוסקת בחשיבה כמותית. ככה: מהו הדבר הגדול ביותר בעולם? כוכב הלכת QWERTY/85X, בעל צפיפות סגולית של מיליון בחזקת מיליון מולקולות לסמ"ק, כשל מולקולה שוקלת 100 טון, וקוטר הכוכב הוא מיליון בחזקת מיליון קילומטר (אל תדאגו, אין חשיבות למספרים האלו), או כל האנשים בסין, כשהם עומדים אחד על השני?"

"לא הכוכב ולא הסינים, חבוב" עניתי ללא היסוס.

"סליחה???" התפלא אינשטיין.

"אמרתי, שאף אחת מהאפשרויות הינה הדבר הגדול בעולם" הסברתי.

"האם אתה מעז לנגח את התיזה הגאונית שהגה סטיבן פרידריך שרדינגר על הדבר הגדול האולטימטיבי???"

"בהחלט"

"ויש לך נימוקים?"

"הו יה. בהחלט"

"אז קדימה, תוכיח" דחק בי.

אז הורדתי את המכנסיים.

ומאז ועד היום אני ב"גן לילייב - לך תתגלש". כי אין דבר כזה משפט אי-לוגי שמכיל "כן לא נכון" ללא סימני פיסוק.

ומה לעזאזל עובר עלי. שיט, זה אחד הפלוצים החזקים שלי.

הדבר הזה כל כך הצחיק אותי.

בכל אופן, רציתי לחלוק איתכם שאני מאוהב בנערת טלפון. כן כן, זה נכון. הכל התחיל בזה שהתקשרתי למוקד של נטוויז'ן. ואנחנו בכלל לקוחות של בזק. פשוט חשבנו אולי להחליף ספקית אינטרנט. לטלפון ענתה לי בחורה בשם גלית. היה לה קול רך ונעים. אבל לא התאהבתי בה בגלל הקול שלה, היא פשוט הייתה כל כך בלאדי נחמדה. אמם וזהו. לפחות אני יודע מה המספר טלפון שאפשר להשיג אותה.

חדשות צרפת.

הצרפתיה, ובכן, אין חדש במערכת היחסים שלנו. העניין הוא שמשפחתה שלה עוברת תהפוכות לא קטנות. מסתבר שאבא שלה בגד באישתו עם בחורה בלי תעודת בגרות (וזה מאוד עקרוני לסיפור, אין לי מושג למה), כשאמא שלה בכלל בגדה בבעלה עם איזה בחור צרפתי שצעיר ממנה בכמה מיליוני שנים, ועכשיו הם רוצים להתגרש ולמכור את הבית. אם הקטע הזה של הבגידות עובר בתורשה, אז אולי יש לי סיכוי איתה, למרות החבר.

צרפתים, לכו תבינו.

יפנים, לכו תבינו.

 הימים הטובים של כיתה ט'. כולם בתמונה הזו התפצלו לכיתות שונות. חבל. מבאס. צולם בזמן המלחמה בעירק (מה חשבתם, שזה קיק שלנו ללבוש מסיכות אב"כ? בכל אופן שימו לב ללוקר של רפפורט בצד שמאל, ובכלל לקישוט הסביבתי)

לא משנה מי זה, ולא זה לא אני. פשוט תראו מה שנסיעה של המון המון שעות באוטובוס גורמת לבן-אדם.

טאטע טאטע טאטע.

כדי שיהיה טעם לפוסט הזה:

איזה פוסט מיותר

אמדיאוס טאטע שובלגרובר