"הו שובלגרובר, מתבלבל ונופל"

הכל כדבעי.

ההנתקות החלה, יום האהבה כבר כאן, ועופרה חזה עדיין מתה (אתם בטח תוהים למה אני חוזר שוב ושוב על הקטע עם עופרה חזה, ובכן פשוט משעשע אותי כל התאוריות סביב מותה - איידס, רשלנות רפואית, וכו'. למה שזה יעניין מישהו אם היא מתה מאיידס או כי מישהו הרעיל לה את הג'חנון?), ואני, אני פשוט מנסה לראות את "חלף עם הרוח" בלי להירדם. אני נשבע לכם בלואיס, קערת המחמד שלי, זה הדבר הכי מרדים בעולם. אתמול, אחרי 20 דקות של מאמץ להישאר ער, קרעתי את הכרית מנחירות. רק המחשבה שכדי לסיים את הסרט יש לי בערך עוד 200 שנה של צפייה מייסרת, גורמת לי לרצות לישון.

מה עוד שהחלומות שלי לאחרונה כל כך הזויים שזה בטח כמו טריפ רע (לא שאני יודע משהו על סמים, נכון בן טיפוחים?).

בחלום אחד חלמתי שאני עורך מירוץ מכוניות עם ציצי קציצי, היא על למבורגיני דיאבלו כתומה ואני על הגולף "חסידה" של אמא. אחרי כמה זמן ירדתי לשוליים, ושוטר על אופניים שלל לי את הרישיון לתמיד בגלל שנהגתי בלי מלווה. בחלום אחר חלמתי על מלון של דוסים. בחלום הבא חלמתי על דירות של דוסים, ושיש להם מושבות חיידקים בחלונות. בחלום אחר (שלמעשה היה 3 חלומות בהמשכים) חלמתי שאני עובד במסעדה די דומה לארקפה, ומגיע איזה גורו/נביא/משוגע עם תעודות כזה או אחר. הגורו מפלג את עובדי הארקפה לשלוש כתות חשאיות שונות, שבסופו של דבר נלחמות זו בזו.

ומצאתי לי בן טיפוחים חדש. תכירו את גרב, מר גרב בשבילכם. אם זה תלוי בי, הוא הולך להחליף את תום ממורמר.

מושקין, יקירי, איך לא חשבת על זה?

אני לא יודע מה אתם עשיתם ביום האהבה, אבל אני יודע שאני עשיתי את מה שצריך וראוי לעשות ביום האהבה (ולא, אני לא מדבר על צונאמי של פורמונים). הלכתי לדוג. איגדתי לי את אפרו-מאן, ג'וני-מאן ומדוזה-מאן. טוב, מדוזה-וומאן, אם אתם בקטע של דקדקנות. לא תפסנו כלום, אבל זה בטח בגלל המיקום הגרוע - הרצליה. אני מתערב שהדגים האלו מוכנים לאכול רק פיתיון יקר, וורוד ומחומרים טבעיים בלבד. משהו כמו סושי של פקצות.

הפסיכומטרי סביר, תודה ששאלתם. אני יודע את כל המילים באות כ'. עכשיו נשארו לי רק עוד 21 אותיות, ואני מוכן למבחן.

בא לי לעשות משהו מטורף וגדול לפני שיגמר החופש. משהו אקסטרימי כזה. לנסות לקפוץ מעזריאלי אחד לשני, צניחה חופשית, דאיה, בדיקה אצל הפרוקטולוג סתם בשביל הכיף, לשדוד בנק, תאונת דרכים. משהו, כל דבר, רק שיהיה מגניב גדול ואקסטרימי.

באותה מידה אני יכול פשוט להתחיל כבר את העבודה בפיסיקה.

ולסיום, (כן, כן, לסיום. פוסט קצר. וראיתם מה זה, אפילו בלי מיחזור) ההנתקות. חשבתי על זה, ונכון זה עצוב קשה בלה בלה של הזדהות וכו', אבל דמיינו לכם כמה מצחיק זה היה לו המתנחלים היו זורקים על החיילים מקררים. אם זה היה קורה הייתי שובר את הבלטות מצחוק. זה יכול להיות כזה היסטרי.

ומעכשיו אני אדיש. על הזין שלי.

המיחזור משחית והמרחק מתקצר.

אמדיאוס שובלגרובר