"הו שובלגרובר, שינוי חד"

אני זקן מדי בשביל החרא הזה.

אז כן, גם את דצמבר זכרתי.

ותראו מה זה, רק אמצע החודש.

ברגעים אלו כל כך משעמם לי שבא לי לשחק עם עצמי את "נחש את המספר", שבו על המשתתף לקחת ספר, לפתוח אותו בעמוד 257, ולנסות לנחש מה מספר העמוד. נשבע לכם, שיעורי ספרות שלמים אפשר להעביר ככה.

בכל אופן, בימים האחרונים שמתי לב לתופעה די מעניינת - עין שמאל שלי רוטטת כאילו אין מחר. אני מרגיש כאילו יש לי אסדת קידוח נפט סעודית בארובת בעין, וכרגע הסעודים הקטנים שבתוך ראשי קודחים להם להנאתם את דרכם לתוך הגולגולת שלי בציפייה למצוא נפט. חה, סעודים, במקרה הטוב ימצאו המוגלובין.

מה שמעצבן זה שהיא מתחילה לרטוט כשאני מדבר עם אנשים, ואני לא כל כך יודע אם זה משהו בולט או לא. כי אחרי הכל, אני לא מצפה להיות כנים ולהגיד לי "אז קיצר, חייגתי למספר ו...תגיד, למה העין שלך רוטטת?". אנשים פשוט לא מספיק כנים. אין להם את הביצים לבוא ולהגיד "היי אתה! עינך רוטטת! בא לך לעשות מזה סטארט-אפ?". או שבאמת אני פשוט ממש מגזים עם זה ואף אחד לא רואה.

כך או כך, אתמול היה לי מבחן באנגלית, שהלך די טוב, אולם כשסיימתי את החיבור שכתבתי בכתב חרטומים, תפסתי את עצמי בשתי ידיים ואמרתי לעצמי "פאק, הרגע ציטטתי את הבלאק אייד פיס בחיבור באנגלית". טוב, באמת שסתם גיחכתי לעצמי ואמרתי שאם אני אכתוב פוסט השבוע, אני אנסה להזכיר את זה שציטטתי את הבלאק אייד פיז במבחן באנגלית. יצא די טוב לדעתי. אבל תכלס, איזו תרבות ואיזו נעליים, פעם היו מצטטים את דברי קפקא ושפינוזה, והיום את דברי פרג('?)י.

נו באמת, בינינו, לקפקא יש עיניים יפות יותר.

ולענייננו אנו. הבנקים רודפים אותי.

שובלגרובר והבנק - הסאגה מתחילה.

אז כולכם זוכרים שבקול תרועות גדול פתחתי חשבון בנק. כן, לנצח אזכור את אותו היום המאושר שבו הבנתי שלצייר משולש זה לא בדיוק נחשב לחתימה. בכל מקרה, פתחתי חשבון, הכל היה טוב וורוד ויפה. זה נראה מבטיח מאוד בהתחלה.

אבל אז, או אז הם התחילו לרדוף אחרי.

הם.

שירות פועלים באינטרנט - פועלים און ליין.

זה התחיל בטפטוף. שבועיים אחרי שפתחתי את החשבון, קיבלתי מכתב שמזכיר לי כמה בנק הפועלים הוא בנק טוב, בנק נחמד, בנק רחום, ובנוסף לזה הוא גם מתקדם טכנולוגית (אויה!) והוא מחזיק אתר אינטרנט! שדרכו אני, האזרח הקטן, הפשוט, זה שמנסה להגיד קוקה-קולה בלי לסגור את הפה ולא מבין למה הוא נשמע כמו אלו שאוכלים דרך קשית, יכול לבדוק את מצב החשבון שלי!

הו, סיגדו לבנק הפועלים כי הוא טוב.

שמתי את המכתב במקום יפה ושמור בפח זבל, והמשכתי בחיי, חופשי ומאושר בלי כלום על הטוסיק.

אבל טיפטוף כמו כל טיפטוף, אף פעם לא נגמר, הוא תמיד ימשיך לתקתק על הגגון המרעיש של השכנים מלמטה. שבוע לאחר מכן קיבלתי עוד מכתב. הו, בנק הפועלים כל כך נחמד, שהוא באמת עוקב אחרי שימושך באתר האינטרנט שלו, ובמידה ולא השתמשת, הוא טורח להזכיר לך, כי אולי במקרה הסתובבת לך להנאתך ברחובות רמת-גן, ואיזה שימפנז פוחז שברח מהספארי שם לך ביס באונה הימנית של המוח, ועקב כך השירות המופלא שמציעים בבנק הפועלים פשוט פרח מזכרונך (טוב, הוא לא פרח, יותר נכון יהיה להגיד שהוא התעכל בקיבת השימפנז).

שובלגרובר והבנק - חטא ההיבריס.

וכמו את קודמו, תייקתי את המכתב יפה מאוד בפח. מה זה יפה, אפילו כיסיתי אותו עם קליפת בננה כדי שלא יהיה לו קר בחורף (או נגד עין הרע, שאיזה שימפנז לא ישים בו ביס).

וכעבור שבוע הגיע עוד מכתב.

ועוד אחד.

וביום אחד, הגיעו שניים.

וכך עברו השבועות, ומכתבי הבנק הצטברו להם אי-שם בחיריה או בכל מקום מספיק גדול ומסריח. פי הטבעת של אריאל שרון למשל.

והניסוח הידידותי והמנומס והאדיב של המכתב הראשון, התחלף באיומים. מה זה איומים, טרור.

"אמדיאוס שובלגרובר יקר (למה יקר? 40 שקל לשעה זה זיל זול, במיוחד שכמשלמים לכם)! בקרוב יפוג (יא פוג?) תוקפה של הסיסמא הזמנית שהוקצתה לך בחשבון פועלים באינטרנט. כדי להימנע מאי-נעימיות בהמשך (אמבטיית בטון? מפגש צפוף עם ביטון "הסנדלר"?), עליך להיכנס לחשבונך דרך אתר פועלים באינטרנט, ולקבוע סיסמא חדשה."

כן בטח, כאילו שהאמנתי להם. בטח הייתי נכנס להם לאתר והם היו נכנסים לי לתחת.

לא נכנסתי.

ואז התחילו הטלפונים.

"אמדיאוס שובלגרובר? שלום, מדברת אמי מבנק הפועלים, מחלקת שירות פועלים און-ליין. במקרה עברתי פה על הרשימות וראיתי שעדיין לא השתמשת בשירות הנפלא שאנחנו מציעים דרך האתר, וכבר עברו שלושה חודשים. אז בוא אני אספר לך גם אלוהי הוא השירות שלנו. דרך האתר שלנו אתה יכול לבדוק את יתרת החשבון שלך, לבדוק את מצב תוכניות החיסכון, הפק"מים, איגרות חוב, מטבע חוץ, מניות, הלוואות, מדדים וריביות, אחוזי אינפלציה ועוד. וכל זה, במערכת אחת פשוטה וידידותית למשתמש. ראית איזו מערכת מושי מושלמת? יפה, עכשיו תקשיב לי טוב. אני נותנת לך שבוע. בעוד שבוע אני אתקשר שוב ואבדוק אם אכן השתמשת בשירות או לא. יש מבין?".

פחח, כן בטח. את לא מפחידה אותי, פקידת בנק ארורה! יש לי בולבול יותר גדול מהמשכורת שלך!

שובלגרובר והבנק - קתרזיס.

עבר שבוע. לא נכנסתי לאתר שלהם. חזרתי מבית הספר, עייף וקצת חולה, החלטתי להיכנס לישון קצת.

עבר שבוע. התעוררתי. מצאתי את עצמי בגבס.

אין דה ליטל, התעוררתי אחרי שעה ואמרתי לעצמי "חה, עאלק יתקשרו עוד שבוע. נותנים לי לחכות ליד הטלפון כמו איזה כוסית. חוסר אכפתיות מצידם". ובשניה שהמחשבה הזו סיימה לחלוף לי בראש (וזה לא לוקח הרבה זמן. זה יותר מהר ממהירות האור בריק. לאיזה שפל הגעתי שאני משתמש בבדיחות אופטיקה), הטלפון צילצל. אמי מהבנק.

"אז...אמדיאוס שובלגרובר...מה נשמע? הכל טוב? סבבה. תקשיב, במקרה עברתי פה על הרשימות, ושמתי לב שלמרות השיחה שלנו בשבוע שעבר, לא נכנסת לשירות פועלים באינטרנט.

יש לך הסבר לזה?"

ופה כבר נשבר לי הטחול. לא היה לי יותר עצבים לזה.

"אמי, תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב. יש לי 8 שקלים בחשבון. שמונה! שמונה שקלים! זה לא מספיק לטילון! אין לי תוכניות חיסכון לעקוב אחריהן, אין לי איגרות חוב, אין לי פק"מים מכ"מים או כל דבר אחר! יש לי כולה 8 שקל! שמונה! ואת יודעת מה, תתפלאי, עשיתי בגרות במתמטיקה. אפילו חמש יחידות. זה באמת לא כזה קשה לעקוב אחרי 8 שקל! במיוחד שאני לא עושה איתם כלום, הם נשארים שם שמחים וטובי לבב על כך שהם שמונה שקלים, ואני סתם כזה, כאילו. בכל אופן, יש לי שמונה שקלים! למה אני צריך את האתר שלך כדי לעקוב אחרי שמונה שקלים?! לאן הם יכולים ללכת?"

תתפלאו, אבל חלקים גדולים מהציטוט אכן נאמרו על ידי.

אמי, בתגובה, הייתה צריכה לגרד את עצמה מהרצפה מצחוק, ונפרדנו כידידים.

ואז ביום שני הייתי כבר ממש חולה, ונכנסתי לישון. ואז הפלאפון שלי צילצל ומסתבר שזו הייתה המורה לפיסיקה. היא שאלה אותי הייתה ההרצאה שהייתה לנו באותו יום ומה חשבתי על זה. היא לא שמה לב שהיא העירה אותי ושאני חולה (וטרחתי להדגיש את זה. דיברתי בקול של טרקטור עם קורנפלקס במנוע), והמשיכה בשלה. היא דיברה ודיברה על מה שהיא חושבת על הצבא ועל ההרצאה וכו' וכו'. ואז היא אמרה - "טוב, בכל מקרה, התקשרתי להגיד לך שנכשלת בפיסיקה". אני אומר לכם, הייתי צריך להחזיק את עצמי לא להתפוצץ מצחוק. לעזאזל, מה זה?! שירות "נכשל עד הבית"? איזה בולבול. שתלמד ממחלקת פועלים און-ליין איך עושים את זה נכון.

פינת המשל:

בואו נגיד שאתם תא אלקטרוליטי. לא, זה לא טוב, אף אחד לא יבין. אז בואו נגיד שאתם דיסקמן. אבל לא סתם דיסקמן, אלא דיסקמן מעפן כזה שצריך לדפוק לו מכות כדי לגרום לו לעבוד. וגם כשהוא עובד הסאונד נוראי והשירים כל הזמן קופצים.

ולדיסקמן הזה הבטיחו דיסק חדש. דיסק נורא נורא נורא טוב. נתנו לכם טעימה מהדיסק הזה, וזה היה מדהים. אבל אז לאט לאט הרחיקו ממכם את הדיסק. לא כי הוא סולד ממכם, אלא סתם כי יש לו קוריוזים מוזרים לפעמים.

וזה נורא מתסכל אותכם. זה מסוג הדברים שיכולים לגרום לכם במשך שלושה ימים להיות הדיסקמן הכי מאושר ואנרגטי בעולם, ושלושה ימים אחרי זה להיות דיסקמן מבואס תחת על סף חתיכת אוזניות עם סכין גילוח.

אז איזה באסה זה.

איך אמרו המיסטיקנים הסינים?

אמדיאוס שובלגרובר