פתאום זה הכה בי, היום בבוקר או אתמול בבוקר אני כבר לא בטוחה, או שזה היה אתמול בערב.

איפשהו בין חיפוש הבלונדיני החטוב מאתמול בפייסבוק לשיחה עם הבחור האחרון שפנה אלי באתר הדבילי הזה.

זה חסר לי.

עם כל הציניות והאירוניה והיציאה לדייטים לשם הבילוי בלבד וכל הטררם הזה אני חייבת לעצור לרגע ולהודות בפני עצמי שדיי חסר לי.

פתאום, באיחור עצבני של כמה חודשים התחילו להופיע לי פלאשבקים של אנדרי, דברים קטנים וטיפשיים, בעיקר מהתקופה האחרונה, כשכבר היה לו שיער ארוך יחסית (באשמתי הבלעדית), איך השיער שלו היה נופל על הלחיים שלי, איך הייתי מכניסה את האצבעות שלי לתוך התלתלים הסבוכים שלו, איך חיבקתי אותו ובכיתי עשרות אלפי פעמים, וכל זה מתערבב בבלונדיני מיום שישי בערב, שעצר אותי במסדרון בבית של הבלונדה והניח את כף היד שלו על הצוואר שלי, איפה שמתחיל קו השיער.

אני כמעט יכולה להרגיש את חום היד שלו, למרות שבאותו רגע העפתי אותה וברחתי לחצר והעמדתי פנים שכלום לא קרה.

לא רוצה לא לחזור לאנדרי, ולא להתחיל משהו עם הבלונדיני הזה, לא רוצה גם את החדש ההוא מהאתר, למרות שהוא אפילו מכיר מישהי מהפקולטה שלי ועושה רושם של בחור ידידותי, לא מזיק ואפילו לא מכוער מידי (והיי, יש לי את הפייסבוק שלו, ושם יש הרבה יותר מתמונה אחת באור מחמיא).

ואני מרגישה איך הרצון הזה מתחיל להשפך ממני החוצה. היום למשל יצאתי לקנות דברים בסופר בחולצה שחורה גזורה בלי חזיה וג'ינס וצמה עקומה (אני מתאמנת). איפשהו ליד החצילים מישהו סוג של ניסה לדבר איתי. כלומר הוא שאל על פי מה אני בוחרת את החצילים. ואני אמרתי אינטואיציה. אז הוא אמר שזה נכון מצידי, ושהוא סתם מנחש. אז אני אמרתי שזה לא בסדר, שלנשים יש אינטואיציה ולגברים היגיון ויכולת להשתין בעמידה, וברחתי.

אח"כ פגשתי אותו שוב, והוא אמר שאני צודקת, ואני מיהרתי לברוח ממנו ובדרך דרסתי ילדה קטנה עם העגלה שלי אבל לא אכפת לי כי הילדות הקטנות האלה עולות לי על העצבים. למעשה זה לא שבדיוק נתקלתי בו בטעות בפעם השנייה, יותר נכון שראיתי אותו שוב וטרחתי לעבור יעני במקרה על ידו, לראות איך יגיב. ברגע שהגיב הבנתי שאני אצטרך ליצור פה שיחה ואז ברחתי.

חזרתי הביתה ומצאתי את הבלונדיני בפייסבוק. זה לא היה קשה במיוחד. שלחתי לו הצעת חברות ועכשיו אני בודקת כל שתי דקות את הפייס לבדוק אם הוא אישר אותי. ואני בכלל לא רוצה אותו אבל אני לא מצליחה להפסיק להרגיש את היד שלו על הצוואר שלי.

פחות מהכל אני רוצה סקס, זה הפך ברור ביום שבת, למעשה זה הופך להיות ברור בכל פעם שאני מכניסה יד למכנסיים, עושה שני סיבובים, מתייאשת והולכת לישון. וככה זה אולי שבוע. יש לי תקופות כאלה.

אבל הפעם זה שונה, בד"כ כשלא בא לי אין לי גם חשק להסתכל על בחורים, ובכל זאת הבלונדיני וההתרגשות הבלתי מבוטלת שהוא מעורר בי, התרגשות שלצערי הרב אני לא מצליחה לתרגם להשראה מנואלית.

לצערי הרב עוד יותר המסקנה שאני מגיעה אליה היא ההצהרה שלי מתחילת הפוסט,

אני רוצה אהבה.